וְעָלָ֤ה הַגְּבוּל֙ בֵּ֣ית חׇגְלָ֔ה וְעָבַ֕ר מִצְּפ֖וֹן לְבֵ֣ית הָעֲרָבָ֑ה וְעָלָ֣ה הַגְּב֔וּל אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃

וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן כָּל מַה שֶּׁהוֹלֵךְ עַד יְרוּשָׁלַיִם הוּא עוֹלֶה.

וְסָלֵק תְּחוּמָא לְבֵית חָגְלָה וְעָבַר מִצִפּוּנָא לְבֵית מֵישְׁרָא וְסָלֵיק תְּחוּמָא לְאֶבֶן בּוֹהַן בַּר רְאוּבֵן:

בית חגלה. רצה לומר, מצפונה, כמוזכר בגבולי בנימין:

מצפון וכו׳. אם כן, בית הערבה היתה לפנים מן המיצר וליהודה תחשב (ואף כי בית הערבה נמנית היא בנחלת בנימין, צריך לומר שנים היו בשם אחד, והיה לאחת שם לווי להבדיל ביניהן, ולא הוזכר במקרא, וכמו כן צריך לומר בכל מקום שנזכר פעמים ושלש שם מקום אחד, הן בנחלת שבט אחד הן בנחלת שני שבטים)

אבן בוהן. הוא שם מקום:

בן ראובן. עיר איש ששמו ראובן, וכן (ירמיהו מח מה) מבין סיחון:

בית חגלה. היתה חוץ מן החוט ושייך לבנימין (לקמן יח, כא), וכתף בית חגלה היה ליהודה (לקמן יח, יט), לכן אמר שם ועבר אל כתף בית חגלה:

מצפון לבית הערבה. והיתה ליהודה, והיא בית הערבה שנחשב לקמן פסוק ס"א, והיה עוד בית הערבה לבנימין (לקמן יח, כב) והנזכר פה הוא מ"ש (שם, יח) ועבר אל כתף מול הערבה צפונה וירד הערבתה ושניהם כלל פה בשם בית הערבה: