כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶאֱמׇר־אָ֔ח אֶ֛ל כׇּל־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים טְפַּח בִּידָךְ וּרְפוֹס בְּרַגְלָךְ וַאֲמַר וַי עַל כָּל תּוֹעֲבָתָא בִּישְׁתָא בֵּית יִשְׂרָאֵל דִי בְּחַרְבָּא בְּכַפְנָא וּבְמוֹתָא יִתְרְמוּן:

הכה בכפך. כף אל כף כאשר יעשו המקוננות:

ורקע ברגלך. בעט רגלך בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ והוא ענין צער ואבלות:

ואמר אח. אמור כמתאונן האח על כל תועבות הרעות שעשו בית ישראל אשר בעבורם יפלו בחרב וברעב ובדבר:

ורקע. ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע (ירמיה י):

אח. כמו האח ויאמר על השמחה ועל הצער:

כה אמר ה' עפ"ז אמר לי ה', הכה בכפך, שיעור הכתוב הכה בכפך ורקע ברגלך אל תועבות רעות בית ישראל ואמר אח אשר בחרב ברעב יפלו, שיכה בכף וירקע ברגל על הארץ מתוך כעסו על תועבות רעות של בית ישראל, אבל בצד האחר יאמר אח ושמחה על מה שיעניש ה' אותם ויפלו בחרב ורעב ודבר: