וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ {פ}

וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ לָא לְמַגָן גְזֵרֵית בְּמֵימְרִי לְמֶעְבַּד לְהוֹן בִּישְׁתָּא הָדָא:

וידעו. אז יתנו לב לדעת אשר אני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה:

לא אל חנם וגו׳. כ״א בגמול המעשה:

אל חנם. בחנם כמו ואל הארון (שמות כה):

וידעו, וגם אז ידעו כי אני ה', לתת שכר ועונש, וא"כ אחר שיהיה לי היתרון הזה מן העונשים, שעל ידם יחזרו בתשובה וידעו את ה', וא"כ לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת, ר"ל א"כ אין הבאת העונשים פועל ריק ודבר של חנם לבלי תכלית, כי אשיג על ידי גזרתי זאת שדברתי עליהם הרעה התכלית הנרצה אצלי: