הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃

דְרָחִיק בְּמוֹתָא יְמוּת וּדְקָרִיב בְּחַרְבָּא יִתְקְטֵיל וּדְיִשְׁתְּאַר וּדְיֵעוֹל לִכְרַכֵּי צַיְרָא בְּכַפְנָא יְמוּת וְיָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן:

הרחוק. המרחיק עצמו מן המלחמה ויברח לארצות הגוים להמלט שמה הנה לא ימלט מן הדבר וימות בה:

והקרוב. המקריב עצמו למלחמה יפול בחרב האויב:

והנשאר והנצור. הנשאר בהעיר והוא בתוך המצור כי האויבים צרים עליה הנה הוא ימות ברעב מחסרון הלחם:

וכליתי. אשלים בם כל חמתי:

והנצור. מלשון מצור:

הרחוק, מי שהוא במדבר רחוק מן האויב ימות בדבר, והקרוב אל העיר ששם יעמוד האויב יפול בחרב אויב, והנשאר בעיר שיהיה נצור במצור יפול ברעב, על כל זה תאמר אח ושמחה, כי עי"ז ירויחו שני דברים, א. שעי"ז וכליתי חמתי בם, ע"י שיקבלו ענשם תכלה החמה שהיה לי עליהם ב. שעי"ז וידעתם כי אני ה', תכירו את ה' המשגיח ומעניש, וזה א. תכירו ע"י שיהיה חלליהם בתוך גלוליהם, וכן יהיו במקום שחטאו ונתנו ריח ניחוח לכל גלוליהם, ובזה ידעו שבא להם העונש בעבור החטא, ב. תכירו זה ע"י במה שאטה ידי עליהם ונתתי הארץ שממה ותהיה משמה יותר ממדבר דבלתה שהיתה שממה מאד, וזה יהיה במקומות מושבותיהם בענין שמקום שהיה יותר מיושב יגדל חורבנו ביותר, ובזה ידעו כי אני ה':