וְיִדְכְּרוּן מְשֵׁיזְבֵיכוֹן דְחַלְתִּי בֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִשְׁתְּבִיאוּ לְתַמָן דִתְבַרֵית יַת לִבְּהוֹן טִפְּשָׁא דִסְטָא מִבָּתַר פּוּלְחָנִי וְיַת חֵיזוּ עֵינֵיהוֹן דִטְעָא בָּתַר טַעֲוַתְהוֹן וְיִדַנְקוּן וִיהוֹן חָזַן עַל בִּישְׁתָּא דַעֲבַדוּ לְכָל תּוֹעֲבַתְהוֹן:
וזכרו פליטיכם. הפליטים מהם יזכרו בי בהיותכם בין הגוים אשר נשבו שם וחוזר ומפרש שיזכרו את אשר נשברתי ונעצבתי מלבם הזונה ולתוספת ביאור אמר אשר סר מעלי:
ואת עיניהם. ר״ל ומעיניהם הזונות אחרי העבודת כוכבים ר״ל אז יזכרו העצבות שהיו לפני מלבם הזונה ומעיניהם הזונות:
ונקוטו בפניהם. יכרתו בעיני עצמם ר״ל הם ישפטו הכריתה על עצמם על הרעות אשר עשו להוסיף על כל תועבותיהם שעשו מאז:
נשבו. מל׳ שבי:
נשברתי. ענינו שברון רוח ועצבון:
את לבם. מלבם וכן ואת עיניהם כמו כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) ופירושו מהעיר:
הזונה. הוא ענין הסרה ולכן נקראת מנאפת בשם זונה על כי סרתה מדרכי הצניעות:
ונקוטו. ענין כריתה כמו ונקטתם בפניכם (לקמן כ):
אל הרעות. על הרעות ר״ל בעבור הרעות:
וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו, שהנשארים מכם אשר ישארו בגולה ישימו על לב וישכילו ויזכרו את ה', אשר נשברתי אחרי ששברתי את לבם ואת עיניהם (כי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון העין רואה והלב חומד ובעת ישברו ולא יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם) אז ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם ר"ל שאז יראו שע"י תועבותיהם באו עליהם הרעות, עד שהם בעצמם עשו להם את הרעות שבאו עליהם בתועבותיהם שעשו, ויתחרטו מאד ע"ז:
