יְחֶזְקֵאל ה׳ · ט״ו

וּתְהֵין לְחִסוּדִין וּלְאִתְרַבְרְבָא עֲלָךְ צָדוּ וְאִשְׁתְּמָמוּ לְעַמְמַיָא דִבְסָחֳרָנִיךְ כַּד אַעְבֵיד בִּיךְ פּוּרְעֲנוּת דִינִין בִּרְגַז וּבְחֵמָה וּבִתְקוֹף רְגַז אֲנָא יְיָ גְזַרֵית בְּמֵימְרִי:

והיתה. ירושלים תהיה לחרפה ובזיון:

מוסר. ייסרו זה את זה עם ירושלים כי יאמרו במוסרם אל תעשו את הרע שלא יבוא עליכם כדרך שבא על ירושלים:

ומשמה. תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה:

לגוים וגו׳. מוסב על כולם חרפה וגדופה וכו׳:

בעשותי. בעת אעשה בך משפט פורעניות אז תהיה חרפה גדופה וכו׳:

ובתוכחות חמה. בגמול עונש אביא חמה ולא על חנם:

אני ה׳ דברתי. בידי לקיים:

וגדופה. ענין בזיון כמו את מי חרפת וגדפת (ישעיה לז):

מוסר. ענין תוכחה:

ומשמה. ענין תמהון:

ובתוכחות. ענין גמול עונש כמו והוכח במכאוב (איוב לג):

והיתה חרפה וגדופה, ר"ל החרפה והגדופה שלך מה שיחרפו ויגדפו אותך, זה יהיה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך, שיענשו על מה שמגדפים קדושת ישראל, ויש הבדל בין חרפה ובין גדופה, שהמגדף הוא מחרף דבר שיש בו קדושה, ור"ל החרפה תהיה מוסר, והגדופה תהיה משמה לגוים, שע"י מה שיחרפו אותך על רוע מעשיך ראוי שיקחו מוסר איך ענש ה' אותך על רוע המעשים, אבל במה שיגדפו גם תורתך ואת אלהי ישראל עי"ז יהיו שממה ויענשו ע"ז כי היה להם לקחת מוסר ולדעת אשר בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתוכחת חמה שהיו שפטים רעים ע"י אף נגלה וחמה נסתרת וע"י תוכחות מגולות שידעו כולם כי שפכתי חמתי עליהם הלא מזה היה להם לדעת שאני ה' דברתי ושהוא עונש השגחיי, ולא היה להם לגדף את אלהי ישראל ותורתם: