וְאֶתְּנֵךְ֙ לְחׇרְבָּ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ לְעֵינֵ֖י כׇּל־עוֹבֵֽר׃

וְאֶתְּנִנָךְ לְחַרְבָּא וּלְחִסוּדִין בֵּינֵי עַמְמַיָא דִי בְסַחְרָנָךְ לְעֵינֵי כָּל דְעָדֵי:

לחרבה. להיות חרבה ולהיות לחרפה בגוים כי כולם יחרפו אותך בפני כל העובר דרך עליהם:

לחרבה. מל׳ חורבן:

ואתנך, ומזה יתחיל לפרש מ"ש בפסוק ד' ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש וכו' ממנו תצא אש אל כל בית ישראל, שאתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך שהנשארים אחרי מות גדליה הלכו למצרים ונתפזרו ביתר ארצות, והיו לחרבה ר"ל שנהרגו בחרב נבוכדנצר במצרים והנשארים היו לחרפה: