וְכָלָ֣ה אַפִּ֗י וַהֲנִחוֹתִ֧י חֲמָתִ֛י בָּ֖ם וְהִנֶּחָ֑מְתִּי וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בְּקִנְאָתִ֔י בְּכַלּוֹתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃

וְיָחוּל רוּגְזִי וַאֲנִיחַ חֵימְתִי בְהוֹן וַאֲסִיף וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ גְזַרֵית בְּמֵימְרִי וַאֲקַיֵים כַּד יָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן:

וכלה אפי. אשלים חרון אפי עליהם ואניח חמתי בם ואז אתנחם על הכעס שהכעיסו אותי:

וידעו וגו׳. ר״ל בעת אשלים בם חמתי אז ידעו שאני ה׳ דברתי בקנאתי שרעה תבוא עליהם ולא הנביא בדא הדבר מלבו:

וכלה. ענין השלמה:

והניחותי. מל׳ הנחה:

והנחמתי. מל׳ תנחומין:

בקנאתי. ענין כעס כמו הס קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):

וכלה, מפרש ע"י שהשליש הראשון שימותו בעיר יכלה אפי החיצון, וע"י שהשליש השני יפלו סביבות העיר אניח חמתי הפנימית, וע"י שהשליש השלישי יזרה לכל רוח והנחמתי, וכ"ז יהיה לתכלית שידעו כי אני דברתי שהעונש השגחיי, ושהיה העונש בקנאתי בכלותי חמתי בם, ע"י שיכלה חמתו הפנימית שאין זה ממדת רחמיו שמדתו הוא שלא יעיר כל חמתו, ידעו שזה בא מסבת הקנאה שקנא על כבוד המקדש כמ"ש יען את מקדשי טמאת: