כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָחֲקוּ֙ מֵעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃

אֱלָהֵין לֵיוָאֵי דְאִתְרָחִיקוּ מִדְחַלְתִּי בְּמִטְעֵי יִשְׂרָאֵל דִטְעוֹ מִבְּתַר פּוּלְחָנִי בָּתַר טַעֲוָתְהוֹן וִיקַבְּלוּן חוֹבֵיהוֹן:

כי אם הלוים וגו׳. ר״ל כי אם בבוא אל המקדש הלוים אשר רחקו מעלי בדבר התעות של ישראל אשר תעו מעלי ללכת אחרי גלוליהם אז בעת בואם אל המקדש יסבלו גמול עוונם לבל עשות שמה עבודת המזבח:

הלוים. ר״ל הכהנים בני לוי:

בתעות. מלשון תועה והושאל מהתועה מדרך הישר ללכת דרך אחר: