וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָעוֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָׁרְתָֽם׃

וִיהוֹן בְּמַקְדְשִׁי מְשַׁמְשִׁין מְמַנָן עַל תַּרְעֵי בֵיתָא וּמְשַׁמְשִׁין יַת בֵּיתָא אִינוּן יִכְסוּן יַת עֲלָתָא וְיַת נִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי לְעַמָא וְאִינוּן יְקוּמוּן קֳדָמֵיהוֹן לְשַׁמָשׁוּתְהוֹן:

והיו במקדשי. ורק יהיו במקדשי משרתים בדבר המינוי על שערי הבית וגם יהיו משרתים את הבית בדבר הצריך בו:

המה ישחטו וגו׳. הואיל והשחיטה כשרה בזר יכולים גם המה לעשותה:

לפניהם. לפני מביאי הקרבנות יעמדו לשרתם בדבר הקרבנות:

פקודות. ענין מינוי וגזברות כמו להיות פקידים בית ה׳ (שם כ״ט):