וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י רְאֵ֗ה נָתַ֤תִּֽי לְךָ֙ אֶת־[צְפִיעֵ֣י] (צפועי) הַבָּקָ֔ר תַּ֖חַת גֶּלְלֵ֣י הָאָדָ֑ם וְעָשִׂ֥יתָ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃ {ס}

וַאֲמַר לִי חֲזֵי דִיהָבֵית לָךְ יַת גְלֵי תוֹרַיָא חֲלַף גְלֵי אֱנָשָׁא וְתַעֲבֵיד יַת מֵיכְלָךְ עֲלֵיהוֹן:

נתתי לך. החלפתי לך לקחת גחלי גללי הבקר במקום גחלי גללי האדם ועליהם תעשה לחמך שאינו מאוס כמו גללי האדם:

צפיעי. הוא הגלל כי כל דבר היוצא מהגוף קרוי צפיעי כמ״ש הצאצאים והצפיעות (שם כב):

תחת. במקום:

ויאמר אלי ראה נתתי לך ר"ל לך לפי קדושתך וטהרתך יספיקו צפיעי הבקר תחת גללי האדם שצפיעי הבקר שהוא משל על טומאת הגוף (שהבקר אין לו נפש) יספיק לצייר הנמשל של גללי האדם שמורה על טומאת הנפש, ויספיק להעיר המשל הנרצה במה שתעשה את לחמך עליהם: