לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁב֗וֹת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לְמִבַּז בִּזָא וּלְמֶעְדֵי עֲדָאָה לְכַנָשָׁא מַשִׁרְיָתָךְ עַל חָרְבָתָא דְאִתְיַתְבָא וְעַל עַמָא דְאִתְכַּנְשׁוּ מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִצְלָחוּ בְּנִכְסִין וְקִנְיָנִין יָתְבִין עַל תּוּקְפָא דְאַרְעָא:
לשלול שלל. תחשוב לשלול שללם ולהשיב ידך לבוא שנית למלחמה על החרבות שנתיישבו מקרוב ולפי שכבר בא פעם בעזרת האויב כמ״ש למעלה לכן אמר להשיב ידך:
מאוסף מגוים. המאוספים מבין העכו״ם ממקום גלותם:
עושה מקנה וקנין. מאספים מקנה בקר וצאן ושאר דברים הנקנים:
על טבור הארץ. על מצוע הארץ וגבהה ולפי שהטבור הוא אמצע הגוף קורא למקום המצוע בל׳ טבור:
עושה. ענין אסיפה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב):
טבור. הוא השרר ובדרז״ל ופיו סתום וטבורו פתוח (נדה ל) וכן מעם טבור הארץ (שופטים ט):
