וְיָֽדְעוּ֙ כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

וְיֵדְעוּן כָּל יַתְבֵי מִצְרַיִם אֲרֵי אֲנָא יְיָ חֲלַף דַהֲווֹ סְמַךְ קַנְיָא רְעִיעָא לְבֵית יִשְׂרָאֵל:

כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:

יען. על כי היו לבית ישראל כמו ההשענה שעל הקנה שאין בו די להשעין את השוען כי בקל ישבר ויתרוצץ:

משענת. ענין סעד:

קנה. מטה חלול וכן קנה וסוף קמלו (ישעיהו י״ט:ו׳):

וידעו ובזה ארויח שכל יושבי מצרים יכירו כי אני ה' כי ידעו שהיה לו עונש מה' המשגיא לגוים ויאבדם אחר כ"ז בא עליו מלחמה בארצו שבא נבוכדנצר לגבול מצרים והכהו בארצו, והיה זה כמה פעמים, באר פה המלחמה הראשונה, ובאר סבתה שהיה בעונש יען היותם משענת קנה לבית ישראל שישראל סמכו עליהם שיעזרום והם לא עזרום רק גרמו להם החורבן והנפילה שע"י בטחונם הסירו לבם מה' ולא שמעו לקול ירמיה בשם ה':