וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כׇּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאׇכְלָֽה׃

וַאֲרַטְשִׁינָךְ לְמָדְבְּרָא יָתָךְ וְיַת כָּל שִׁלְטוֹנֵי תוּקְפָךְ עַל אַפַּי חַקְלָא תִּתְרְמֵי נְבֵילְתָּךְ לָא תִתְכְּנֵישׁ וְלָא תִתְקְבַר לְחַיַת אַרְעָא וּלְעוֹפָא דִשְׁמַיָא מְסַרְתָּךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה:

ונטשתיך. אפזר אותך במדבר ואמר לשון הנופל באבדן הדגים שהמה כשבאים על היבשה ור״ל שיכלה אותו ואת עמו מן העולם:

על פני השדה תפול. בעת המלחמה ולא תאסף אל הקבר:

ונטשתיך. ענין פזור כמו וינטשו בלחי (שופטים טו):

תאסף. ענין הכנסה:

ונטשתיך המדברה, שם יפוזר חילו, ושם יפול על פני השדה, כי לא ילחם בעיר ובמבצר, לא תאסף במשל הדגים תחלה מקבצים אותם ואח"כ אוספים אותם הביתה, אמר לא תאסף הביתה, ויותר מזה כי גם לא תקבץ כי יאכלוהו חיה ועוף: