בְּתׇפְשָׂ֨ם בְּךָ֤ (בכפך) [בַכַּף֙] תֵּר֔וֹץ וּבָקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כׇּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כׇּל־מׇתְנָֽיִם׃ {ס}

בְּאִתְכְּנָיוּתְהוֹן בָּךְ בְּיַד מְלַךְ תַּקִיף תִּתְמְסַר וְיֵיבַד בֵּית רוֹחֲצָנֵיהוֹן וּבְאִיסְתְּמָכוּתְהוֹן עֲלָךְ תִּתְּבַר וְלָא תְהֵי לְהוֹן לְבֵית סוּמְכְוָן:

בתפשם בך. בעת אחזו בך בכף נשברת וחדודי השברים נכנסו בכתף ובקעו אותו:

והעמדת להם. כי בהשען האדם על המשענת הוא כפוף מעט ולכן אמר כאשר נשברת העמדת כל המתנים להיות עומדים זקופים כדרך עמידה בלי משענת ולפי שהמשילו למשענת אמר לשון הנופל בו ור״ל הנה הבטחת להם עזרה מול האויב ולא עזרת להם והיה א״כ הבטחתך להם לרעה כי עי״ז הוסיף האויב לחרות בהם:

בתפשם. ענין אחיזה:

תרוץ. מל׳ רציצה ושבירה:

בתפשם, דמה אותם לקנה רצוץ שבעת יתפשנו אדם בכפו להפחיד בו את חברו כאילו בו יכנו, יתרוצץ ויבקיע כתפיו, ובעת ישען עליו ישבר לגמרי, והמתנים יעמודו, כי בעת ילך האדם על רגליו כח הכובד הוא בין רגליו, ע"י מתניו שמעמידים את הגוף, ואם ישען על מטה, כח הכובד והפלס הוא באמצע בין הגוף והמשענת ולא יעמוד על מתניו כי כח הכובד הוא בין גופו להמשענת ובעת ישבר המטה יפול אם לא יעמוד על מתניו, וכן בנמשל בתחלה שרצו להפחיד את אויביהם ע"י פרעה כמו בעת צר מלך בבל על ירושלים ושמעו כי חיל פרעה יצא ממצרים ונסתלק ועי"ז נבקע להם הכתף, כי הוצרכו לתת ממונם שוחד למלך מצרים כמ"ש (ישעיהו ל׳:ו׳) ישאו על כתף עירים חיליהם וכו' לא לאזר וכו' כי לבושת וכו', ואח"כ נשענו עליו והוצרכו לעמוד על מתניהם ולהלחם בעצמם, ורגליהם כבר נועפו ונכשלו: