מִסְגֵי חוֹבָךְ בִּשְׁקַר סְחוֹרְתָּךְ אָפֵיסְתָּא מַקְדְשָׁךְ וְאַיְתֵי עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא מֵחוֹבֵי זְדוֹנָךְ אִינוּן יְשֵׁיצוּנָךְ וְאֶתְּנִינָךְ כִּקְטַם עַל אַרְעָא לְעֵינֵי כָּל חָזָךְ:
מרוב עוניך. שנתגאית ביותר:
בעול רכלתך. שעשקו כל הבאים ולא מחית בידם ובעבור זה חללת ובזית ארמונך כי תחרב מעתה:
ואוציא אש. ר״ל דברי הגאוה הבוער כאש אוציא אז מתוכך כי לא תוכל להתגאות עוד והאש ההיא תאכל אותך כי בזה העון תהיה נאבד מן העולם:
ואתנך לאפר. לפי שהמשיל האבדון לשרפת אש לכן אמר ואתנך לאפר ור״ל תהיה מושפל לעפר:
לעיני וגו׳. כולם יראו בבשתך:
מקדשיך. ארמון המלך נקרא כן וכן כי מקדש מלך הוא (עמוס ז׳:י״ג):
מרב אח"כ הוספת לחטא כי מרוב עוניך בעול של המרכולת שלך חללת מקדשיך כי שמחת על חורבן בהמ"ק, ובזה אבדת כל זכות שהיה לך בבנינו, וע"כ ואוציא אש מתוכך היא אכלתך מדה כנגד מדה כמו ששמחת על שריפת המקדש, והיית לאפר על הארץ עד שכל יודעיך בעמים שממו עליך, בלהות היית דומה כאילו היית שד ורשף שזה פי' שם בלהה בכ"מ, והיית כבלהה שפתאם מתעלם ולא נמצא:
