גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ בְּיׇפְיֶ֔ךָ שִׁחַ֥תָּ חׇכְמָתְךָ֖ עַל־יִפְעָתֶ֑ךָ עַל־אֶ֣רֶץ הִשְׁלַכְתִּ֗יךָ לִפְנֵ֧י מְלָכִ֛ים נְתַתִּ֖יךָ לְרַ֥אֲוָה בָֽךְ׃

רָאֵים לִבָּךְ בְּתוּקְפָךְ אִתְחַבַּלְתָּ בְּחוּכְמְתָךְ עַל זִיו אֵימְתָךְ עַל אַרְעָא רְטַשְׁתָּךְ אַזְהָרָא לְמַלְכַיָא יְהַבְתִּיךְ לְאִסְתַכְּלָא בָךְ:

ביפיך. בעבור יפיך גאה לבך ובזה שמת חכמתך עם זוהר בינתך כי הגאוה היא מנגדת אל החכמה והבינה:

על ארץ השלכתיך. לכן אשליך אותך מכסא המלוכה לשבת על הארץ ואתן אותך לפני מלכים להסתכל בך בבזיונך כי דרך האויבים להסתכל בפני האדם בעת בזיונו למען הכלימו:

על. עניינו כמו עם וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב):

יפעתך. זוהר בינתך:

לראוה. מלשון ראיה והסתכלות:

גבה אח"כ הוספת לחטא ע"י שגבה לבך ע"י יפיך, עד שבזה שחת חכמתך על יפעתך ר"ל ששחת בין החכמה שלך בין ההופעה האלהית שהיתה עליך (כמו על עולת התמיד) וע"ז יש לך עונש אחר בעוה"ז שהשלכתיך עלי ארץ ונתתיך לפני מלכים לראות בך בבזיון: