תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ׃

שְׁלִים אַתְּ בְּאוֹרְחָךְ מִיוֹמָא דְאִתְבְּרֵיתָא עַד דְאִשְׁתַּכַּח שְׁקַר בִּיךְ:

תמים. גם אתה היית תמים בדרכיך מיום הבראך ר״ל מיום עמדך על דעתך ואמר בל׳ הפלגה וכן מבטן אמי אנחנה (איוב ל״א:י״ח):

עד נמצא. עד העת ההיא שנמצא בך עוולתה שנתגאית מאד:

תמים. מל׳ תם וישר:

תמים אתה הנה תחלה היית תמים וראוי לכל הכבוד הזה עד שנמצא בך עולתה שאינך ראוי עוד לזה, ומפרש מהו העולה ברב רכלתך שעי"כ מרמאים ומונים, מלאו תוכך חמס ובזה ותחטא ועי"כ הפסדת בין החלק שיש לך למטה בבהמ"ק שעז"א ואחללך מהר אלהים, וממילא הספדת גם החלק שבג"ע, ועז"א ואבדך אתה כרוב הסוכך מתוך אבני אש כי זכית לאבני אש הג"ע ע"י שאתה כרוב הסוכך, וכשאבדת זה אבדת זה: