אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃

אַתְּ מְלַךְ מְרַבָּא לְמָלְכוּ וִיהֵבִית לָךְ רְבוּתָא וְאַתְּ עַל טוּר קוּדְשָׁא דַייָ בְּסַרְתָּא וּבְעַמָא קַדִישָׁא סְבַרְתָּא לְמִשְׁלַט:

כרוב ממשח. אדם רב המעלה גדול בחשיבות המגין בסכך כנפיו על עמו ולפי שקראו כרוב לרוב מעלתו ובכרובים נאמר סוככים בכנפיהם (שמות כב) לכן אמר לשון סוכך:

ונתתיך. ר״ל ואני נתתי לך כל המעלה והגדולה על כי היית פעם בהר קדש של אלהים ר״ל על כי מלך צור שהיה בימי שלמה היה מסייע בבנין ב״ה הנבנה בהר קדש של אלהים הוא הר המוריה וכמ״ש ויהי חירום נותן לשלמה עצי ארזים וכו׳ (מ״א ה):

בתוך אבני אש התהלכת. ר״ל שהיה מתהלך בחברה אחת ובאהבה רבה עם מלכי ישראל והם דוד ושלמה שהיו מחוזקים ומזהירים כאבני אש:

את. כמו אתה:

כרוב. כן יקרא פני אדם כי תינוק ת״א רביא ולפי גודל מעלתו קראו בלשון כרוב המוזכר בכרובים שעל הארון:

ממשח. הוא ענין גדולה כמו למשיחו לכורש (ישעיה מה):

הסוכך. מל׳ סכך והגנה:

את כרוב צייר ג"כ דגל שלו בצורת כרוב ממשח, היינו כרוב מעצי שמן, הסוכך על הארון, בהר קדש של אלהים היית, שהיית שוכן בהר קדש המיוחד לאלהים היינו בבהמ"ק שבהר ציון, זה היית בחייך, ואח"כ בתוך אבני אש התהלכת היינו תחת החופות שבג"ע של אבנים טובות הנ"ל ששם הם מאש, לא מחומר ארצי כאבנים שלנו: