יְחֶזְקֵאל י״ד · ט׳

וּנְבִיָא אֲרֵי יִטְעֵי וִימַלֵיל פִּתְגָמָא אֲנָא יְיָ אַטְעֵיתִי יַת נְבִיָא הַהוּא וַאֲרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלוֹהִי וֶאֱשֵׁיצִינֵיהּ מִגוֹ עַמִי יִשְׂרָאֵל:

והנביא כי יפתה. הנדרש יהיה נפתה מלבו וידבר דברו מנפשו להשיב אל השואל שימלא שאלתו:

אני. כמו האני ותחסר ה״א התימא וכמוהו רבים ור״ל האם אני ה׳ פתיתי את הנביא לדבר שקר בתמיה הלא הבחירה חפשית ולכן אטה ידי עליו להכותו ואשמידו מתוך עמי ישראל:

יפותה. מל׳ פתוי והסתה:

והשמדתיו. ענין אבדון וכליון:

והנביא כי יפותה, שיצרו או ריעיו יפתוהו לדבר נבואות שקר ודבר דבר אני ה' פתיתי והוא ידבר ויאמר שאני פתיתיו לילך בשליחות לנבאות, אז ונטיתי את ידי עליו להענישו: