וַיִּקְרָא ט׳ · ב׳

קח לך עגל. לְהוֹדִיעַ שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַקָּבָּ"ה עַל יְדֵי עֵגֶל זֶה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁעָשָֹה (שם):

וַאֲמַר לְאַהֲרֹן סַב לָךְ עֵגֶל בַּר תּוֹרֵי לְחַטָּאתָא וּדְכַר לַעֲלָתָא שַׁלְמִין וְקָרֵב קֳדָם יְיָ

עגל בן בקר. בשבעת ימי המלואים היה פר חטאת גם איל לעולה ולא הזכיר עם עגל בן בקר אם הוא בן שנה והקרוב אלי שפר כמו עגל בלא זכר שנה:

תמימים. על העגל ועל האיל ופרי המלואים לחטא את המזבח וזה העגל לכפר על אהרן וכבר פירשתי זאת המלה:

קח לך עגל דרך כהן להקריב פר חטאת דכתיב אם הכהן וגו׳‎ יבוא עגל ויכפר על מעשה העגל.

קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת. יֵשׁ מַקְשִׁים, לָמָּה עֵגֶל שֶׁל אַהֲרֹן בָּא לְחַטָּאת וְעֵגֶל שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּא לְעוֹלָה. וְאָמְרוּ בָּזֶה, לְפִי שֶׁבְּחֵטְא הָעֵגֶל לֹא חָטָא אַהֲרֹן בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל, וְעִקַּר חֶטְאוֹ הָיְתָה בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה הָעֵגֶל בְּפֹעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לב לה): ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן״, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן״, אֶלָּא לְהוֹרוֹת בָּא שֶׁאַהֲרֹן לֹא חָטָא כִּי אִם בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל וְלֹא בְּמַחֲשָׁבָה, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ עֵגֶל לְחַטָּאת הַמְכַפֵּר עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁחָטְאוּ גַּם בְּמַחֲשָׁבָה, כִּי וַדַּאי לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִתְכַּוְּנוּ, עַל כֵּן קָרְבָּנָם עֵגֶל לְעוֹלָה הַבָּא עַל חֵטְא הַהִרְהוּר. וּמַה שֶּׁקָּשֶׁה עַל פֵּרוּשׁ זֶה, הֲלֹא יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ גַּם בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ, וְלָמָּה לֹא הֵבִיאוּ לְכַפָּרָה עֵגֶל לְחַטָּאת. נִרְאֶה לִי שֶׁעַל חֵטְא הַזְּבִיחָה הֵבִיאוּ לְכַפָּרָה הַשָּׂעִיר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז ז): ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים״, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁזָּבְחוּ יִשְׂרָאֵל לַשְּׂעִירִים שֶׁאָמַר לְשׁוֹן ״עוֹד״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּעֵגֶל ״וַיִּזְבְּחוּ לוֹ״ קָאֵי, כִּי זְבִיחָה זוֹ וַדַּאי הָיְתָה לַשְּׂעִירִים, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלוֹהַּ, כִּי כָל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא הָיָה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם (ישעיה יג כא). עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת״. אֲבָל אַהֲרֹן שֶׁלֹּא זָבַח לוֹ כְּלָל הֵבִיא עֵגֶל לְחַטָּאת, לְכַפֵּר עַל מַה שֶּׁעָשָׂה הָעֵגֶל.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּקָּרְבָּן שֶׁל אַהֲרֹן ״וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה׳״, וּבְקָרְבַּן הָעָם נֶאֱמַר ״לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה׳״, יֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַזְּבִיחָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים אֲבָל לֹא הַהַקְרָבָה. וְלִי נִרְאֶה לְפִי שֶׁזִּבְחֵי אֱלֹהִים תַּכְלִיתָם לְהָבִיא לִידֵי רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וְיִשְׂרָאֵל חָטְאוּ גַּם בְּרוּחַ הַהִרְהוּר, עַל כֵּן נֶאֱמַר בָּהֶם ״לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה׳״, שֶׁאַחַר הַזְּבִיחָה יִהְיוּ לִפְנֵי ה׳. אֲבָל אַהֲרֹן שֶׁלֹּא חָטָא בְּמַחֲשָׁבָה, עַל כֵּן מִיָּד אַחַר קִיחַת הָעֵגֶל לְחַטָּאת נֶאֱמַר ״וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה׳״, כִּי מִיָּד וּמִתֵּכֶף נַעֲשֶׂה קָרוֹב אֶל ה׳ אַחַר מַעֲשֵׂה הַקִּיחָה.

קַח לְךָ עֵגֶל. בְּיוֹמָא דַּף ג׳ דִּקְדְּקוּ: אַחַר שֶׁאָמַר ״וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, ״קַח לְךָ״ לָמָּה לִי? מוּבָן הוּא שֶׁהָעֵגֶל לוֹ. וְדָרְשׁוּ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁיִּקַּח מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל צִבּוּר.

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר כִּי אָמְרוֹ ״לְךָ״, כִּי זֶה יִהְיֶה לוֹ לְאוֹת עוֹלָם כִּי לֹא עָשָׂה הוּא הָעֵגֶל בְּכַוָּנָה חָס וְשָׁלוֹם, וְלֹא טָעָה אַחֲרָיו, אֶלָּא שֶׁבָּא עַל יָדוֹ בְּלֹא כַוָּנָה וּבְלֹא מַחְשָׁבָה רָעָה. וּלְצַד זֶה יוֹעִיל לְכַפֵּר בָּעֵגֶל, מַה שֶׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל, לְצַד שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם בָּעֵגֶל הוּא בְּחִינַת הַמֵּזִיד וְלֹא יָבֹא הָעֵגֶל לְחַטָּאת לָהֶם, וְהוּא אַדְרַבָּה קָטֵיגוֹר. וְתִמְצָא (ויקרא רבה כא:י) שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל אַהֲרֹן לְבַל יִכָּנֵס לְבֵית ה׳ פְּנִימָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבִגְדֵי זָהָב, לְצַד שֶׁעָשָׂה זְהַב הָעֵגֶל.

וְיֵשׁ לְהָעִיר בָּזֶה, לָמָּה צִוָּה ה׳ שֶׁיָּבִיא עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וַהֲלֹא הַחַטָּאת בָּאָה לְכַפָּרָה וְאֵין לְךָ סָנֵגוֹר בָּעוֹלָם כָּזֶה. וְנִרְאֶה כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא שָׁפַט בְּצֶדֶק הַדָּבָר, לְצַד כִּי אַהֲרֹן לֹא עָשָׂה שׁוּם פְּעֻלָּה בִּבְחִינַת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כִּי לֹא צִיְּרוֹ וְלֹא הֲכִינוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בּוֹ וְלֹא טָעָה אַחֲרָיו חָס וְשָׁלוֹם, כְּמַאֲמָרוֹ לְמֹשֶׁה (שמות לב:כד) ״וַיֵּצֵא הָעֵגֶל״, פֵּרוּשׁ, מֵעַצְמוֹ יָצָא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁנֵי מְכַשְּׁפֵי עֵרֶב רַב יֵינוּס וְיוֹמְבְּרוּס כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, תשא יט). וּמֵעַתָּה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה הוּא בִּבְחִינַת הַזָּהָב שֶׁאָמַר לָהֶם (שם) ״לְמִי זָהָב הִתְפָּרְקוּ״, וְלָקַח מִיָּדָם וַיָּצַר אוֹתוֹ בַּחֶרֶט, וּמַעֲשֶׂה זֶה עָשָׂהוּ בִּידִיעָה שְׁלֵמָה. וַהֲגַם שֶׁטַּעֲמוֹ הָיָה לְצַד יִרְאָה מִיִּשְׂרָאֵל לְבַל יַהַרְגוּהוּ כְּחוּר, גַּם הָיָה מְאַבֵּד לָהֶן הַזְּמַן עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה, אַף עַל פִּי כֵן הֲרֵי עָשָׂה מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי הָגוּן. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר ה׳ שֶׁיָּבִיא הָעֵגֶל לְכַפֵּר עַל הַדָּבָר שֶׁיָּצָא עַל יָדוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. אֲבָל הַזָּהָב שֶׁמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בּוֹ הָיָה בְּכַוָּנַת הַמְכֻוָּן, אָמַר ה׳ לֹא יֵרָאֶה בּוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה קָטֵגוֹר סָנֵגוֹר. מַה שֶׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל אֵינָם יְכוֹלִין לְהָבִיא עֵגֶל לְכַפָּרָה, לָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁיָּבִיאוּ שְׂעִיר עִזִּים.

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר בְּהָעִיר אֵיךְ אָנוּ אוֹמְרִים (ראש השנה כו.) ״אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵיגוֹר״ בְּעִנְיַן הַזָּהָב, וַהֲלֹא אָמְרוּ (ערכין טז.) אַרְבָּעָה בִּגְדֵי זָהָב שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְכַפְּרִים עַל אַרְבָּעָה מִינֵי עֲבֵירוֹת וְכוּ׳, אִם כֵּן קָטֵיגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵיגוֹר? וּבְהֶכְרֵחַ לְיַשֵּׁב כִּי יִשְׁתַּנֶּה כַּפָּרַת חוּץ מִכַּפָּרַת פְּנִים, שֶׁכַּפָּרַת פְּנִים מַלְבֶּנֶת הַחֲטָאִים כַּשֶּׁלֶג, וְזֶה לְךָ הָאוֹת לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית (יומא סז.), וְדָבָר זֶה הוּא מֻפְלָא וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בּוֹ רֹשֶׁם הֶעָוֹן כְּלָל. וַאֲשֶׁר עַל כֵּן הַבְּגָדִים לִהְיוֹתָם בַּחוּץ מְכַפְּרִים, הֲגַם הֱיוֹתָם מִין זָהָב, מַה שֶׁאֵין כֵּן כַּפָּרַת פְּנִים. וְגַם לְפִי חִלּוּק זֶה יִשְׁתַּנֶּה חֵטְא שֶׁל אַהֲרֹן בַּזָּהָב מֵחֶטְאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, כִּי אַהֲרֹן מְכַפֵּר בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב וְיִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְכַּפְּרִים בָּעֵגֶל, כִּי חֵטְא אַהֲרֹן בַּזָּהָב שׁוֹגֵג גָּמוּר הָיָה בִּלְקִיחָתוֹ וּבִנְתִינָתוֹ בַּחֶרֶט, מַה שֶׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה לֹא יִתְכַּפְּרוּ בָּעֵגֶל אֲפִלּוּ בַּחוּץ, וְהָבֵן: