וַיִּקְרָא ט׳ · א׳

ויהי ביום השמיני. לַמִּלּוּאִים; הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַיּוֹם וְנָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת הַשְּׁנוּיוֹת בְּסֵדֶר עוֹלָם:

ולזקני ישראל. לְהַשְׁמִיעָם שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר אַהֲרֹן נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה וְלֹא יֹאמְרוּ מֵאֵלָיו נִכְנָס (תנחומא):

וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְמִינָאָה קְרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי וּלְסָבֵי יִשְׂרָאֵל

ויהי ביום השמיני. היה נראה לנו כי ביום השמיני שמיני לניסן כי המשכן הוקם באחד לחדש רק המעתיקים אמרו שהיה ראש חדש ניסן ובשבעת ימי המלואים היה משה מקים את המשכן בכל יום וסותרו כדי להרגיל בו וללמד:

קרא משה לאהרן ולבניו. ויצאו מפתח אהל מועד או העדה נכנסה אל החצר:

ויהי ביום השמיני - למילואים שהוקם המשכן ונתחנכו כבר אהרן ובניו לעבודה.

ויהי ביום השמיני, לאהרן ולבניו. לחנכם בכהונה.

ולזקני ישראל. שיעמדו הם על קרבנותיהם.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. זֶה יוֹם שְׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁגַּם יוֹם זֶה הוּא מִכְּלַל יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁקָּדְמוּ לוֹ, וְזֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא ח לג) ״כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם״. וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹם זֶה מִלּוּאִים לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, מִכָּל מָקוֹם מַה עִנְיָן חִנּוּךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. וְאוּלַי לְפִי שֶׁרָצָה לוֹמַר כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא נִרְאָה ה׳ אֲלֵיהֶם וְלֹא בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לִתֵּן טַעַם מַה יּוֹם מִיָּמִים, לְפִי שֶׁהָיָה יוֹם זֶה שְׁמִינִי דָּבָר זֶה גָּרַם לוֹ קְדֻשָּׁה בְּיֶתֶר שְׂאֵת, כִּי כָל מִסְפַּר שִׁבְעָה חֹל וּמִסְפַּר שְׁמִינִי קֹדֶשׁ כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (יל״ש שמות רמא טו) הָאוֹמֵר שֶׁכָּל קִלּוּסוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיָה בְּ״אָז״, ״וּמֵאָז בָּאתִי לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ״, ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״ כוּ׳, כִּי ״אָז״ הַיְינוּ אֶחָד רוֹכֵב עַל שִׁבְעָה, וְהוּא לְהַשְׁלִיט אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת וְעַל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁנִּתְהַוּוּ בְּשִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְעַל כֵּן נִרְאָה לָהֶם ה׳ בְּיוֹם זֶה דַּוְקָא מִצַּד הֱיוֹתוֹ שְׁמִינִי, כִּי מִסְפָּר זֶה מְיֻחָד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה טַעַם הַקָּרְבָּן שֶׁאֵינוֹ מְרֻצֶּה כִּי אִם מִן יוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְזֶה טַעַם שֶׁהַמִּילָה שֶׁבַּשְּׁמִינִי דּוֹחָה הַשַּׁבָּת שֶׁבַּשְּׁבִיעִי כִּי הָרוּחָנִי דּוֹחֶה הַגַּשְׁמִי.

וּמַה שֶּׁיּוֹם שְׁמִינִי זֶה נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת, רֶמֶז לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין יג:) כִּנּוֹר שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה שְׁמֹנָה נִימִין וְשֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא עֲשָׂרָה נִימִין, לְפִי שֶׁלִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳ וְרָאוּ כָל בָּשָׂר כִּי ה׳ אֶחָד רוֹכֵב עַל שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת מַנְהִיגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּהְיוּ מֻפְשָׁטִים מִן הַחֹמֶר לְגַמְרֵי יִתּוֹסֵף בָּהֶם הַשָּׂגָה שֶׁיַּכִּירוּ כֹּחַ מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נִבְדָּלִים הָעֶלְיוֹנִים הַכְּלוּלִים בְּמִסְפַּר תִּשְׁעָה בְּסוֹד אָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפֹּרֶת טֶפַח, וְאָז הַשְּׁמִינִי יַעֲלֶה לְמִסְפַּר עֲשָׂרָה, עַל כֵּן בָּא הָרֶמֶז בְּיוֹם שְׁמִינִי זֶה שֶׁנָּטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת, לוֹמַר כִּי יֵשׁ בּוֹ מֵעֵין שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שָׁם יִרְאוּ אֶת כְּבוֹד ה׳ עַיִן בְּעַיִן, וְכֵן בְּיוֹם זֶה נֶאֱמַר ״כִּי הַיּוֹם ה׳ נִרְאָה אֲלֵיכֶם״.

וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא מָצִינוּ שֶׁדִּבֵּר אֶל הַזְּקֵנִים כְּלוּם, וְאִם כְּדִבְרֵי הַמְפָרְשִׁים שֶׁדִּבֵּר לְאַהֲרֹן בִּפְנֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אַהֲרֹן מֵעַצְמוֹ נִכְנַס לָעֲבוֹדָה, הֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת צַו (ח ג): ״וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל״ וְגוֹ׳, וְשָׁם הִכְנִיסוֹ לָעֲבוֹדָה בִּפְנֵי כָּל הָעֵדָה, וּמַה הָיָה צָרִיךְ לָזֶה כָּאן שֵׁנִית. וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יג-טו): ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר״, וּכְמוֹ כֵן בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֵלּוּ שֶׁבָּאוּ לְכַפָּרָה עַל ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים״ (בראשית לז לא) וְעַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, מִסְתָּמָא עָשׂוּ בּוֹ כְּכָל הַתּוֹרָה הַמְפֹרֶשֶׁת בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא בְּחַטַּאת הַקָּהָל, עַל כֵּן קָרָא לַזְּקֵנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכַּר כָּאן שֶׁסָּמְכוּ יְדֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם מִסְתָּמָא עָשׂוּ הַסְּמִיכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל חַטַּאת הַקָּהָל קָרְבָּנוֹ פָּר, שָׁאנֵי הָכָא שֶׁחָטְאוּ בְּשָׂעִיר וְעֵגֶל, עַל כֵּן רָצָה ה׳ שֶׁיָּבִיאוּ שָׂעִיר וְעֵגֶל.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. צָרִיךְ לָדַעַת מָה טַעַם אָמַר ״וַיְהִי״, וּבְמַסֶּכֶת מְגִלָּה (מגילה י.) אָמַר רַבִּי לֵוִי: דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה - כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי״ אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר. וּמַקְשֶׁה: וְהַכְּתִיב ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״, וְתַנְיָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה שִׂמְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּיוֹם בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּתִיב הָכָא ״וַיְהִי״ וְגוֹ׳ וּכְתִיב הָתָם (בראשית א:ה) ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״ וְגוֹ׳. וּמְתָרֵץ: הָא מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא. וּמַקְשֶׁה עוֹד: ״וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה״ (מלכים א ו:א), ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב״ (בראשית כט:י) וְגוֹ׳, ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״ וְגוֹ׳. וּמְתָרֵץ רַב אַשֵׁי: כָּל ״וַיְהִי״ אִיכָּא הָכִי וְאִיכָּא הָכִי, ״וַיְהִי בִּימֵי״ אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר, עַד כָּאן.

הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לַמַּקְשֶׁה מִפָּסוּק ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ וְהֶעְלִים עַיִן מִמַּה שֶׁלְּפָנָיו ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״ שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַד ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״, וְלָזֶה יָכוֹלְנִי לוֹמַר שֶׁמַּקְשֶׁה מִשְּׁנֵיהֶם יַחַד, וּלְהַגְדִּיל קֻשְׁיָתוֹ הוֹסִיף גַּם פָּסוּק ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ לוֹמַר כִּי רַבִּים ״וַיְהִי״ שֶׁהֵם לְשׁוֹן שִׂמְחָה. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁאַדְרַבָּא לְהֵפֶךְ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי״ אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁלָּמַד הַתַּנָּא מִ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ מִ״וַיְהִי עֶרֶב״, אִם כֵּן כָּל ״וַיְהִי״ לֹא יִגְרַע עֵינָהּ מִזֶּה. גַּם בָּזֶה לֹא יוּכַל לִדְחוֹת כִּי דְּבָרָיו הֵם מִן הַסְּתָם וְלֹא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ, כִּי הֲרֵי הַתַּנָּא לָמַד מִ״וַיְהִי עֶרֶב״ וְגוֹ׳. אֶלָּא תִּגְדַּל הַתְּמִיהָה עַל הַמְּתָרֵץ, כִּי מַה מְתָרֵץ ״הֲרֵי מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא״, תֵּרוּץ זֶה מוֹעִיל לְ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ וְלֹא לְ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״ שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַד ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״. וְאֵין לוֹמַר שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה עִנְיָן לוֹמַר שֶׁגַּם בּוֹ בַּיּוֹם הָיָה אֵיזֶה צַעַר, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ כְּשֶׁחָזַר הַמַּקְשֶׁה וְהִקְשָׁה מִמֶּנּוּ חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְהוֹדָה חֲצִי הוֹדָאָה. וְעוֹד מֵעִקָּרָא לָמָּה לֹא נָתַן לֵב רַבִּי לֵוִי מֵעַצְמוֹ לַכְּתוּבִים שֶׁמּוֹכִיחִים שֶׁיֵּשׁ ״וַיְהִי״ שֶׁהוּא שִׂמְחָה, וְהָיָה לוֹ לְחַלֵּק מֵעַצְמוֹ.

אָכֵן נִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת רַבִּי לֵוִי גַּם כֵּן לֹא הָיְתָה אֶלָּא כְּדִבְרֵי רַב אַשֵׁי, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״אֶלָּא אָמַר רַב אַשֵׁי״ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁסּוֹתֵר דְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁגַּם יוּסְבְּלוּ דִּבְרֵי רַב אַשֵׁי בְּדִבְרֵי רַבִּי לֵוִי, שֶׁהֲרֵי מִקְרָאוֹת ״וַיְהִי״ רַבִּים וְנִכְבָּדִים, אֶלָּא שֶׁהַמַּקְשֶׁה סָבַר כִּי לְכָל ״וַיְהִי״ הוּא אוֹמֵר, וְנִתְחַכֵּם לְהַקְשׁוֹת מִ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין ״וַיְהִי בִּימֵי״ לְ״וַיְהִי בַּיּוֹם״, וְרָצָה לִסְתּוֹר הַכְּלָל אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֹּאמַר ״וַיְהִי בִּימֵי״, וְהַמְּתָרֵץ תֵּרֵץ כִּי שָׁם מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, כִּי לֹא רָצָה לְחַלֵּק בֵּין ״וַיְהִי בִּימֵי״ לְ״וַיְהִי בַּיּוֹם״, כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ, וְאֵין הוֹכָחָה מִתְּשׁוּבָה זוֹ שֶׁסּוֹבֵר אֲפִלּוּ ״וַיְהִי״ לְבַד הוּא לְשׁוֹן צַעַר, כִּי לֹא הֻכְרַח לְתָרֵץ זֶה אֶלָּא לְצַד שֶׁהִקְשָׁה מִ״וַיְהִי בַּיּוֹם״.

וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְהַקְשׁוֹת אֲפִלּוּ מִ״וַיְהִי״ לְבַד, וְנִתְחַכֵּם הַמַּקְשֶׁה לְהַקְדִּים פָּסוּק ״וַיְהִי בִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה״ לְגַלּוֹת עַל ״וַיְהִי עֶרֶב״ שֶׁמִּלְּבַד שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם צַעַר הָיָה בּוֹ שִׂמְחָה. וַהֲגַם שֶׁמִּדִּבְרֵי הַבָּרַיְתָא שֶׁהֵבִיא לְמַעְלָה מוּכָח שֶׁהָיָה שִׂמְחָה לְפָנָיו, אֵינוֹ אֶלָּא דִּבְרֵי הַתַּנָּא, אֲבָל אֵין הוֹכָחָה מֵהַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה צַעַר אֲבָל שִׂמְחָה מִנַּיִן, לָזֶה הִקְדִּים פָּסוּק ״וַיְהִי בִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה״ שֶׁזֶּה וַדַּאי שִׂמְחָה יַגִּיד בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (תענית כו.) דִּכְתִיב (שיר השירים ג:יא) ״בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״, וְזֶה יַגִּיד עַל ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב״ ״וַיְהִי עֶרֶב״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵינָם אֶלָּא שִׂמְחָה. וְאָמַר רַב אַשֵׁי ״וַיְהִי״ אִיכָּא וְאִיכָּא וְכוּ׳, וְכֵן הָיְתָה דַּעַת הַמְּתָרֵץ רִאשׁוֹן אֶלָּא שֶׁקָּדַם רַב אַשֵׁי וְתֵרֵץ. וְאוּלַי גַּם מְתָרֵץ רִאשׁוֹן רַב אַשֵׁי הוּא וְהִזְכִּיר שְׁמוֹ בַּמַּסְקָנָא, אוֹ תְּרֵי סְתָמֵי דְּתַלְמוּד הֵם, וּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים אֵלּוּ הֵם שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים בָּהֶם בִּשְׁבִילֵי הַתַּלְמוּד. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי אֲפִלּוּ לְרַב אַשֵׁי ״וַיְהִי בַּיּוֹם״ הוּא כְּ״וַיְהִי בִּימֵי״, וְהַצַּעַר הוּא שֶׁמֵּתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁאֵין כְּמוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וַיְהִי״, וְגַם אָמְרוֹ (שמות יט:טז) ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי״, גַּם שָׁם הֲרֵי פָּרְחָה נִשְׁמָתָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח:) וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה אוֹמֵר ״וַיְהִי בַיּוֹם״.

וְאוּלַי נִרְאֶה עוֹד כִּי הַצַּעַר שֶׁיַּגִּיד הַכָּתוּב הוּא שֶׁל מֹשֶׁה הַמֻּזְכָּר בַּכָּתוּב, כִּי רָאָה גְּדֻלָּתוֹ וּגְדֻלַּת זַרְעוֹ בְּיַד אַהֲרֹן וּבָנָיו. וְצֵא וּלְמַד צַעַר הַקִּנְאָה מִדָּבָר טוֹב מַה עוֹשֶׂה, מִמַּעֲשֵׂה בָּנָיו שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק (מנחות קט:), וְיִשְׁתַּנֶּה מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. וּלְצַד שֶׁהִפְצִיר בִּשְׁלִיחוּת פַּרְעֹה חָרָה אַפּוֹ בּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וַעֲזָבוֹ מִהְיוֹת כֹּהֵן לְעוֹלָם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַפְּקֻדָּה נִצְטַעֵר עַל אֲשֶׁר פָּרַח מִמֶּנּוּ עֹז תִּפְאֶרֶת כְּהֻנַּת עוֹלָם. וַהֲגַם כִּי עָצַם מְאֹד בְּצִדְקוּת וּבַעֲנָוָה, הֲלֹא כָּל לֵב חַי מַרְגִּישׁ וּבִפְרָט בִּדְבַר מִצְוָה יִקְרַת הָעֵרֶךְ וּמֻפְלָאָה כָּזֹאת. וְאוּלַי כִּי צַעַר זֶה רְמָזוֹ הַכָּתוּב בַּפָּסוּק (במדבר ז:א) ״וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה״ שֶׁהוּא עַצְמוֹ יוֹם זֶה, וּמִיתַת נָדָב וַאֲבִיהוּא רָמַז כָּאן בַּפָּסוּק ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״.

בַּיּוֹם וְגוֹ׳ קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וְגוֹ׳. דַּע כִּי הָעוֹשֶׂה דָּבָר כָּזֶה שֶׁיִּתֵּן גְּדֻלָּה הַנּוֹדַעַת לוֹ לְזוּלָתוֹ, וְלוּ יִהְיֶה אָחִיו, כַּאֲשֶׁר יִתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹתָהּ, לֹא יִשְׁלֹט בְּנַפְשׁוֹ עֲשׂוֹתָהּ בְּשָׁלֹשׁ שְׁלֵמֻיּוֹת: הָאַחַת שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה בִּמְהִירוּת, וְהַשְּׁנִיָּה בְּצֵרוּף בְּחִינַת הַהַדְרָגוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם בַּדָּבָר, הַשְּׁלִישִׁית עֲשִׂיַּת הַדָּבָר בְּפִרְסוּם לִפְנֵי רַבִּים. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי שְׁלָשְׁתָּם יַחַד שָׁלַט מֹשֶׁה בְּנַפְשׁוֹ וַעֲשָׂאָם. כְּנֶגֶד הַמְּהִירוּת אָמַר ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״, פֵּרוּשׁ בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר טְהוֹר לֵב לֹא עִכֵּב, אֶלָּא תֵּכֶף קָרָא לְאַהֲרֹן לָתֵת לוֹ הַכְּהֻנָּה וְלֹא נִתְעַצֵּל. ב׳, עָשָׂה הַדָּבָר בְּצֵרוּף בְּחִינַת הַהַדְרָגוֹת שֶׁנָּתַן הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו יַחַד, הֲגַם כִּי בָּזֶה יִגְדַּל הָעִצָּבוֹן בְּלִבּוֹ שֶׁיִּרְאֶה גְּדֻלָּה מוֹשֶׁכֶת לְאַהֲרֹן וּבָנָיו, וַאֲשֶׁר יֵעָצֵב אֶל לִבּוֹ יַעֲשֶׂה הַדָּבָר בְּהַדְרָגוֹת - בִּתְחִלָּה יִקְרָא לְאַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ לְבָנָיו, כִּי לֹא הָיָה הֶכְרֵחַ בִּקְרִיאַת הַבָּנִים אָז עִם אַהֲרֹן. הַג׳, בְּמַצַּב כָּל הַזְּקֵנִים דִּכְתִיב וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּפוּמְבִּי בִּפְנֵי רַבִּים וְנִכְבָּדִים, וְזֶה יוֹרֶה עַל שְׁלֵמוּת הָרָצוֹן לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָפָה הַרְגָּשׁוֹתָיו.