וַיִּקְרָא ח׳ · ד׳

וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

במילים פשוטות

משה עשה כאשר ציווה אותו ה׳, והעדה נקהלה אל פתח אוהל מועד. אור החיים מבאר את כפל הלשון: אולי כשראו ישראל את משה לוקח את אהרן ובניו ואת הבגדים, נקהלו מעצמם מתוך סקרנות ורצון לראות. או שהכתוב בא להודיע שהמקום החזיק בדרך נס את כל ישראל בפתח אוהל מועד, כפי שדרשו חכמים על ״החזיק מועט את המרובה״. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מתאר את קיום הציווי בפועל, ומדגיש את היענות העם והתכנסותו לקראת המעמד, ומכין את הרקע לדברי משה ולמעשי החינוך שיבואו אחריו.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַעֲבַד מֹשֶׁה כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָתֵהּ וְאִתְכְּנִשַׁת כְּנִשְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה וְגוֹ׳. אוּלַי כִּי בִּרְאוֹתָם מַעֲשֵׂה מֹשֶׁה שֶׁלָּקַח אַהֲרֹן וּבָנָיו וְהַבְּגָדִים וְגוֹ׳, נִקְהֲלוּ מֵעַצְמָן. אוֹ יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁהֶחְזִיקָם הַמָּקוֹם לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה י:ט) בְּפָרָשַׁת ״הַקְהֵל״ וְגוֹ׳, וְכָאן יוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁכֵּן הָיָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל