משה שוחט את הפר, לוקח מדמו ונותן על קרנות המזבח באצבעו כדי לחטא ולטהר את המזבח, ואת שאר הדם יוצק אל יסוד המזבח לקדשו ולכפר עליו. רש״י מבאר ש״ויחטא את המזבח״ היינו שחיטאו וטיהרו מזרות, כדי שיוכל להיכנס לקדושה, ושקידשו בעבודה זו, ומעתה יוכלו לכפר עליו את כל הכפרות. אבן עזרא מוסיף בקצרה שכבר פירש את ענייני החיטוי והקידוש. הפסוק מתאר את חנוכת המזבח בדם החטאת, פעולה המכשירה אותו לתפקידו ככלי כפרה, ומדגיש שרק לאחר קידוש זה ראוי המזבח לשמש בעבודת הקרבנות.