וַיִּקְרָא ז׳ · ו׳

הכתוב קובע שכל זכר בכהנים רשאי לאכול מבשר האשם, ושאכילתו נעשית במקום קדוש, לפי שהוא קודש קדשים. רש״י מציין בקצרה שהמילים ״קדש קדשים הוא״ נדרשות בתורת כהנים, המדרש ההלכתי על ספר ויקרא. חזקוני מבאר שהלשון ״כל זכר״ באה לרבות אף כהנים בעלי מומים, שאף הם אוכלים מן הקרבן, ואילו הביטוי ״קדש קדשים״ בא לרבות את זבחי שלמי ציבור, שגם הם נאכלים רק לזכרי הכהונה. עוד מדייק חזקוני שהמילה ״הוא״ ממעטת את קרבן התודה ואת איל הנזיר מדין זה.