אָשָׁם הוּא. נֶחְלְקוּ רַבָּנָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (תורת כהנים כאן), רַבָּנָן אָמְרוּ ״הוּא״ לְמַעֵט אִם לֹא שְׁחָטוֹ בַּצָּפוֹן לְעִכּוּבָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְמַעֵט אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. וְהִנֵּה לִסְבָרַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יְדֻיַּק ״אָשָׁם הוּא״ שֶׁחוֹזֵר ״הוּא״ לָאָשָׁם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְשֵׁם אָשָׁם. וַהֲגַם שֶׁבִּזְבָחִים (זבחים י.) מָצִינוּ שֶׁהִקְשָׁה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְחָזַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלָמַד דִּין זֶה דְּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מִפָּסוּק (ויקרא ז:ז) ״כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם״ שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָם הַכָּתוּב, אִם כֵּן תֵּבַת ״הוּא״ לְמָה צְרִיכָה? וְאוּלַי כִּי זוּלַת ״הוּא״ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהַהֶקֵּשׁ בָּא לְעִנְיַן שֶׁצָּרִיךְ סְמִיכָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמִים (זבחים יא.), לָזֶה אָמַר ״הוּא״ סָמוּךְ לְאָשָׁם לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְשֵׁם אָשָׁם. וּלְצַד שֶׁנַּקְשֶׁה מַה שֶׁהִקְשָׁה שָׁם, אָמַר ״כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם״. וּלְרַבָּנָן ״הוּא״ לְמַעֵט שְׁחִיטָה שֶׁלֹּא בַּצָּפוֹן שֶׁהוּזְכְּרָה בַּפָּרָשָׁה (פסוק ב) וּבָא לְעַכֵּב. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ לְהַקְשׁוֹת מֵעֵין קֻשְׁיוֹת שֶׁהִקְשָׁה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר גַּם לְדִבְרֵי חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא חִדְּשׁוּ דִּין זָר מֵהַשֵּׂכֶל בִּדְרָשָׁתָם אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת, וְגַם הוּזְכַּר בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא שֶׁמִפָּסוּק אֶחָד הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב, יְכוֹלִין לִדְרֹשׁ ״הוּא״ שֶׁבָּא לְעִכּוּבָא, מַה שֶׁאֵין כֵּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוֹלִיד דִּין חָדָשׁ שֶׁאֵין לוֹ דִּמְיוֹן, לָזֶה הוּקְשָׁה כָּל הַקֻּשְׁיוֹת הָרְשׁוּמוֹת שָׁם.
