כִּי֩ אֶת־חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה לָקַ֙חְתִּי֙ מֵאֵ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל מִזִּבְחֵ֖י שַׁלְמֵיהֶ֑ם וָאֶתֵּ֣ן אֹ֠תָ֠ם לְאַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֤ן וּלְבָנָיו֙ לְחׇק־עוֹלָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ה׳ מסביר שהוא לקח מבני ישראל את חזה התנופה ואת שוק התרומה מזבחי שלמיהם, ונתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחוק עולם. רש״י מבאר את המונחים: ״תנופה״ היינו מוליך ומביא, ו״תרומה״ היינו מעלה ומוריד, ואלו הן התנועות הנעשות בחזה ובשוק לפני ה׳. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מבסס את מתנות הכהונה מן השלמים כזכות קבועה ונצחית שה׳ העניק לאהרן ובניו, ומלמד שהחזה והשוק אינם שייכים לבעלים אלא ניתנו מלכתחילה לכהנים כחוק עולם מאת ה׳.