התורה אוסרת לאכול כל דם בכל מקומות מושבותיכם, בין דם עוף ובין דם בהמה. רש״י מבאר שנאמר ״בכל מושבותיכם״ לפי שאיסור הדם הוא חובת הגוף ולא חובת קרקע, ולכן הוא נוהג בכל מקום ובכל זמן ואינו תלוי בארץ. עוד מדייק רש״י מן הלשון ״לעוף ולבהמה״, שבא למעט דם דגים ודם חגבים, שאינם בכלל האיסור. רשב״ם מוסיף ש״בכל מושבותיכם״ בא ללמד שהאיסור נוהג אף בבשר חולין הנשחט בכל מקום. הפסוק קובע את איסור הדם כאיסור כללי הנוהג בכל מקום ובכל בהמה ועוף.
