וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָאָשָׁ֑ם קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃

הפסוק פותח את תורת קרבן האשם ומדגיש שהוא קודש קדשים. רש״י מסביר שדווקא הבהמה שהופרשה לאשם היא הקרבה, אבל אם המיר אותה בבהמה אחרת, התמורה עצמה אינה קרבה על המזבח. אבן עזרא מעיר שכבר ביאר במקום אחר את ההבדל שבין קרבן חטאת לקרבן אשם, אף שלעיתים הכתוב משתמש בלשון ״אשם״ אצל חטאת ובלשון ״חטאת״ אצל אשם. לדעתו הטעם שהתורה חוזרת כאן על פרשת האשם הוא כדי לפרט את החלבים הקרבים בו, שכן פירוט זה לא נזכר קודם בתורת החטאת.