וַיִּקְרָא ו׳ · ח׳

וְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כׇּל־הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ אַזְכָּרָתָ֖הּ לַיהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק מצווה שהכהן ירים מן המנחה בקומצו מן הסולת והשמן ואת כל הלבונה, ויקטיר על המזבח לריח ניחוח, אזכרתה לה׳. רש״י מבאר ש״והרים ממנו״ - מן המחובר, שיהא עשירון שלם בבת אחת בשעת קמיצה, ״בקמצו״ - שלא יעשה מידה לקומץ, ״מסלת המנחה ומשמנה״ מלמד שקומץ ממקום שנתרבה שמנה. חזקוני מבאר ש״והרים ממנו״ נכתב בלשון זכר על נקבה, כדוגמת מקומות אחרים. הפסוק מלמד את עבודת קמיצת המנחה - הרמת מלוא הקומץ מן הסולת, השמן והלבונה - והקטרתו על המזבח כאזכרה. הקמיצה נעשית מן המנחה השלמה ובלא כלי מדידה, וממקום שריכוז השמן בו רב, ובכך נשמרת קדושת העבודה ודקדוקה.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והרים ממנו. מִן הַמְחֻבָּר - שֶׁיְּהֵא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בְּבַת אַחַת בִּשְׁעַת קְמִיצָה (ספרא):

בקמצו. שֶׁלֹּא יַעֲשֶֹה מִדָּה לַקֹּמֶץ (שם):

מסלת המנחה ומשמנה. מִכָּאן שֶׁקּוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ (סוטה י"ד):

המנחה. שֶׁלֹּא תְּהֵא מְעֹרֶבֶת בְּאַחֶרֶת (ספרא):

ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר. מְלַקֵּט אֶת לְבוֹנָתָהּ לְאַחַר קְמִיצָה וּמַקְטִירוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ כֵּן אֶלָּא בְּאַחַת מִן הַמְּנָחוֹת בְּוַיִּקְרָא, הֻצְרַךְ לִשְׁנוֹת פָּרָשָׁה זוֹ, לִכְלֹל כָּל הַמְּנָחוֹת כְּמִשְׁפָּטָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיַפְרֵשׁ מִנֵהּ בְּקֻמְצֵהּ מִסֻלְתָּא דְמִנְחָתָא וּמִמִשְׁחַהּ וְיָת כָּל לְבוּנְתָּא דִי עַל מִנְחָתָא וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא אַדְכַּרְתָּא קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והרים ממנו מן המנחה. כתב לשון זכר גבי נקבה דוגמא כל אשר יתן ממנו לה׳‎ יהיה קדש, ועוד הרבה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל