כׇּל־זָכָ֥ר בַּכֹּהֲנִ֖ים יֹאכַ֣ל אֹתָ֑הּ קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃

הפסוק קובע שכל זכר בכהנים יאכל אותה, קודש קודשים היא. רש״י מבאר שמכאן למדת ש״המחטא אתה״ האמור למעלה אינו בא להוציא שאר הכהנים מאכילה, אלא להוציא את שאינו ראוי לחיטוי, כלומר כהן שאינו כשר לעבודה. אבן עזרא מבאר ש״קדש קדשים הוא״ מוסב עם ״כל זכר״, ושאין ראוי לאכול את החטאת שהובאה לכפר כי אם התמימים, ושהזכר בן שלוש עשרה שנה כאשר העתיקו אבותינו. הפסוק מלמד שכל הכהנים הזכרים אוכלים את החטאת, לא רק העובד בה, ומדגיש שהיא קודש קודשים. הבהרה זו מיישבת את הלשון הקודמת ״המחטא אותה יאכלנה״, ומלמדת שהמיעוט בא רק על כהן שאינו ראוי לעבודה ולא על שאר הכהנים.