וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ עַל־אַחַ֛ת מִכֹּ֥ל אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂ֖ה לְאַשְׁמָ֥ה בָֽהּ׃ {פ}

הפסוק חותם את פרשת ויקרא: וכיפר עליו הכהן לפני ה׳ ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה. אבן עזרא מבאר ש״לאשמה בה״ הוא שם מן הבניין הקל תחת שם הפועל. חזקוני מבאר ש״לאשמה בה״ בא למעט פחות משווה פרוטה, כלומר שאין חיוב אשם גזלות אלא בממון שיש בו שווי. הפסוק חותם את דיני אשם גזלות ואת פרשת ויקרא כולה, ומלמד שלאחר השבת הממון והבאת הקרבן, מכפר הכהן על החוטא ונסלח לו. מיעוט ״פחות משווה פרוטה״ מלמד שהחיוב חל רק על גזל של ממון בעל ערך. בכך מסתיימת פרשת הקרבנות הפותחת את הספר, המקיפה את עולת, מנחת, שלמי, חטאת ואשם ישראל.