וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הפסוק פותח חטיבה חדשה: ה׳ מדבר אל משה לאמור, לפני פרשת ״צו״ העוסקת בתורת העולה ובעבודות הכהנים. זהו פסוק פתיחה קצר, שבו מוסר ה׳ למשה ציווי חדש. אונקלוס מתרגם ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״ - ומליל ה׳ עם משה למימר. הדיבור החוזר לפני פרשה חדשה מציין שכל חטיבה נמסרה למשה בדיבור נפרד ומיוחד. הפסוק פותח את החלק העוסק בפרטי עבודת הקרבנות מצד הכהנים, לאחר שהחלק הקודם עסק בעיקר בחובת המקריב. בכך עובר הכתוב מדיני הבאת הקרבנות לדיני עבודתם על המזבח, ומכין את הציווי המיוחד לאהרן ולבניו בעניין הקטרת העולה ושמירת אש המזבח.