אשם הוא אשם אשם. הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ קָמוּץ, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, וְהָאַחֲרוֹן חֶצְיוֹ קָמָץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח שֶׁהוּא לְשׁוֹן פָּעַל; וְאִם תֹּאמַר מִקְרָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא, כְּבָר דָּרוּשׁ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אשם אשם - לְהָבִיא אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה שֶׁיְּהֵא אַיִל בֶּן שְׁתֵּי סְלָעִים, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא (שם):
אֲשָׁמָא הוּא עַל חוֹבְתֵהּ דְהוּא חָב אֲשָׁמָא יְקָרֵב קֳדָם יְיָ
אשם אשם לה׳. הוא פירושו אשם הוא:
אשם אשם פירש״י להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל בן שתי שנים. חז״ק דכיון שנקרא איל פשיטא שהוא בן שתי שנים ומה כח יש באשם מעילות מבשאר אשמות ועוד דקאמר לאלתר יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״ל אשם הוא והיאך אתה יכול להרבות אשם מצורע הרי כתיב ביה כבש דמשמע בן שנתו לפיכך י״ל דגרסינן כפירש״י להביא אשם שפחה חרופה שהוא בן שני שקלים שלא מצינו בכל התורה כתיב שני שקלים אלא באשם מעילות והכי איתא בתו״כ מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים ת״ל אשם אשם.