וַיִּקְרָא ה׳ · י״ט

אשם הוא אשם אשם. הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ קָמוּץ, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, וְהָאַחֲרוֹן חֶצְיוֹ קָמָץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח שֶׁהוּא לְשׁוֹן פָּעַל; וְאִם תֹּאמַר מִקְרָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא, כְּבָר דָּרוּשׁ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אשם אשם - לְהָבִיא אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה שֶׁיְּהֵא אַיִל בֶּן שְׁתֵּי סְלָעִים, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא (שם):

אֲשָׁמָא הוּא עַל חוֹבְתֵהּ דְהוּא חָב אֲשָׁמָא יְקָרֵב קֳדָם יְיָ

אשם אשם לה׳‎. הוא פירושו אשם הוא:

אשם אשם פירש״‎י להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל בן שתי שנים. חז״‎ק דכיון שנקרא איל פשיטא שהוא בן שתי שנים ומה כח יש באשם מעילות מבשאר אשמות ועוד דקאמר לאלתר יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״‎ל אשם הוא והיאך אתה יכול להרבות אשם מצורע הרי כתיב ביה כבש דמשמע בן שנתו לפיכך י״‎ל דגרסינן כפירש״‎י להביא אשם שפחה חרופה שהוא בן שני שקלים שלא מצינו בכל התורה כתיב שני שקלים אלא באשם מעילות והכי איתא בתו״‎כ מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים ת״‎ל אשם אשם.