וַיִּקְרָא ה׳ · י״ט

אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַיהֹוָֽה׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק מסכם: אשם הוא, אשם אשם לה׳. רש״י מבאר את השינוי בניקוד - ״אשם״ הראשון כולו קמוץ שהוא שם דבר, והאחרון חציו קמץ וחציו פתח שהוא לשון פועל. עוד מבאר רש״י שאם תאמר שהמקרא מיותר, כבר נדרש בתורת כהנים ש״אשם אשם״ בא להביא ולרבות דין נוסף. אבן עזרא מבאר ש״אשם אשם לה׳״ הוא פירוש ״אשם הוא״. הפסוק חותם את דין אשם תלוי בהדגשה שהוא אשם לה׳. כפילות הלשון, לפי רש״י, אינה מיותרת אלא נדרשת ללמד דין נוסף, ושינויי הניקוד מבחינים בין שם הקרבן לבין הפועל. בכך מסתיים דין אשם תלוי, המכפר על ספק העבירה עד שיתברר הדבר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אשם הוא אשם אשם. הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ קָמוּץ, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, וְהָאַחֲרוֹן חֶצְיוֹ קָמָץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח שֶׁהוּא לְשׁוֹן פָּעַל; וְאִם תֹּאמַר מִקְרָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא, כְּבָר דָּרוּשׁ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אשם אשם - לְהָבִיא אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה שֶׁיְּהֵא אַיִל בֶּן שְׁתֵּי סְלָעִים, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲשָׁמָא הוּא עַל חוֹבְתֵהּ דְהוּא חָב אֲשָׁמָא יְקָרֵב קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אשם אשם לה׳‎. הוא פירושו אשם הוא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אשם אשם פירש״‎י להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל בן שתי שנים. חז״‎ק דכיון שנקרא איל פשיטא שהוא בן שתי שנים ומה כח יש באשם מעילות מבשאר אשמות ועוד דקאמר לאלתר יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״‎ל אשם הוא והיאך אתה יכול להרבות אשם מצורע הרי כתיב ביה כבש דמשמע בן שנתו לפיכך י״‎ל דגרסינן כפירש״‎י להביא אשם שפחה חרופה שהוא בן שני שקלים שלא מצינו בכל התורה כתיב שני שקלים אלא באשם מעילות והכי איתא בתו״‎כ מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים ת״‎ל אשם אשם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל