הפסוק מצווה להביא איל תמים מן הצאן בערך לאשם אל הכהן, וכיפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו. רש״י מבאר ש״בערכך לאשם״ פירושו בערך האמור למעלה, ו״אשר שגג והוא לא ידע״ מלמד שאם ידע לאחר זמן שוודאי חטא, לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת, ומביא משל לעגלה ערופה שנערפה ואחר כך נמצא ההורג. הפסוק מלמד את קרבן אשם תלוי - איל בערך - הבא על ספק עבירה. הכפרה שבו זמנית: היא מגינה על החוטא כל עוד הדבר בספק, אך אם יתברר לו בוודאות שחטא, יצטרך להביא חטאת רגילה. בכך מבחין הכתוב בין כפרת הספק לכפרת הוודאי.
והוא לא ידע - כשנתחלף לו חלב בשומן ואכלו ולא ידע שיש כאן חלב, אבל לבסוף כשהוא שמע שספק חלב ספק שומן אכל. והביא איל תמים מן הצאן לאשם. עד שיודע שודאי חלב אכל יביא חטאת.