וְנֶ֣פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֗א וְשָֽׁמְעָה֙ ק֣וֹל אָלָ֔ה וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע אִם־ל֥וֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ׃

ושמעה קול אלה. בְּדָבָר שֶׁהוּא עֵד בּוֹ - שֶׁהִשְׁבִּיעוּהוּ שְׁבוּעָה, שֶׁאִם יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת, שֶׁיָּעִיד לוֹ (ספרא):

וֶאֵנַשׁ אֲרֵי יֵחוֹב וְיִשְׁמַע קַל מוֹמֵי וְהוּא סָהִיד אוֹ חֲזָא אוֹ יְדָע אִם לָא יְחַוִי וִיקַבֵּל חוֹבֵהּ

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. הוא החרם וכן ואת אלית והכתוב אחז דרך קצרה והזהיר שחייב העד להגיד כי אם לא יגיד יש עליו עונש מהשם שישא עונו אם שכח ולא הגיד ואחר כן נזכר לו:

והוא עד או ראה או ידע אינם שלשה ענינים כי אין עד בלא ראיה ובלא ידיעה אבל יאמר אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלותו בדבר שהוא עד בין בראיה בין בידיעה אם לא יגיד יש עליו עון והנה לא יתחייב בקרבן הזה אלא אם כן יודע עדות שיזכה ממנו המשביע בדינו ולכך פירשו רבותינו (שבועות לג) כי יש עדות שתועיל בראיה בלא ידיעה ויש שתועיל בידיעה בלא ראיה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני וטוען לא היו דברים מעולם יבואו ויעידו זו היא ראיה בלא ידיעה מנה הודית לי בפני פלוני ופלוני יבואו ויעידו זו היא ידיעה בלא ראיה ועל דרך הפשט אין צריך לראיה בלא ידיעה אבל "או ראה" שהוא ראה ההלואה או המקח לגמרי "או ידע" ששמע אותם מודים במעשה ההוא בפני עדים ולא ראה המעשה ולא אמר כאן "ונעלם ממנו" כי הוא חייב במזיד או בשגגת השבועה עם זדון העדות אבל אם היה שכוח בעדות בשעת שבועה אין עליו כלום:

כִּי תֶחֱטָא. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן אָמַר ״כִּי תֶחֱטָא״, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי תִשְׁמַע קוֹל״ וְגוֹ׳, וְנִרְאֶה כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ זֶה לְהַשְׁבִּיעוֹ לָזֶה אָלָה לְצַד שֶׁלֹּא רָצָה לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִזְכוּתוֹ, כִּי בַּתְּחִלָּה יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ עֵדוּתוֹ בְּלֹא הַשְׁבָּעָה, וְעַל כְּפִירָתוֹ קוֹרֵא עָלָיו הַכָּתוּב ״כִּי תֶחֱטָא״, כִּי חֵטְא הוּא זֶה לְדַבֵּר שְׁקָרִים, וְאִם שָׁמְעָה קוֹל וְגוֹ׳ תִּתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן. וּבָזֶה תִּתְיַשֵּׁב וָא״ו שֶׁל ״וְשָׁמְעָה״, שֶׁיּוֹרֶה שֶׁזּוּלַת זֶה הוּא הַחֵטְא הָרָשׁוּם בּוֹ חָטְאָה.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות ל.): וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, וְאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: וְאֵין חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ, אִם שׁוֹגְגִין הֵם לְגַמְרֵי, כִּסְבוּרִין שֶׁאֵין יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת וְכוּ׳. וְכָתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת: כֵּיצַד שִׁגְגַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, כְּגוֹן שֶׁנֶּעְלַם מִמֶּנּוּ שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן וְיָדַע שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ אֲסוּרָה וְכוּ׳ וְשֶׁהִיא שֶׁקֶר, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהַשְּׁגָגָה שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ עַל כָּל פָּנִים שֶׁהִיא אֲסוּרָה וְשֶׁקֶר, וְהוּא אָמְרוֹ נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, פֵּרוּשׁ, בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּשׁוֹגֵג תַּכִּיר שֶׁחוֹטֵאת, לִשְׁלֹל אִם שָׁגְגָה שֶׁחָשְׁבָה שֶׁמֻּתָּר אוֹ שֶׁשָּׁכְחָה הָעֵדוּת, אֵינוֹ חַיָּב עַל שְׁבוּעָה זוֹ. וּבְאַגָּדַת אַנְשֵׁי אֱמֶת (זהר ויקרא יג:) נִדְרַשׁ פָּסוּק זֶה עַל הַנֶּפֶשׁ בִּירִידָתָהּ לָעוֹלָם עַל נָכוֹן.

וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּרֵישׁ פֶּרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות ל.) וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְכוּ׳ בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים - אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים - אֵינָם חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בִּפְנֵי בֵּית דִּין, עַד כָּאן. הִנֵּה לְרַבִּי מֵאִיר כָּל שֶׁהִיא בְּבֵית דִּין אֵין צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׁבוּעָה מִפִּי עַצְמוֹ, אֶלָּא בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן לְבַד מִתְחַיֵּב. וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן.

וְלַחֲכָמִים, לִסְבָרַת הָרַאֲבַ״ד וְהָאַחֲרוֹנִים, כָּל שֶׁשָּׁמְעָה קוֹל אָלָה בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, אֲפִלּוּ לֹא עָנָה אָמֵן, כָּל שֶׁהָיְתָה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה, חַיָּב. וּלְדֶרֶךְ זֶה יְדֻיַּק הַכָּתוּב שֶׁבְּכָל הַצְּדָדִין הוּא תּוֹלֶה הַדָּבָר בִּשְׁמִיעַת קוֹל אָלָה וְאֵין צָרִיךְ בִּטּוּי שְׂפָתַיִם.

וְרַמְבַּ״ם זַ״ל, הֲגַם שֶׁפָּסַק כַּחֲכָמִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין, אַף עַל פִּי כֵן חִלֵּק, שֶׁאִם הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין צָרִיךְ שֶׁיַּעֲנֶה אָמֵן, כַּמְּבֹאָר בִּדְבָרָיו בְּפֶרֶק ט׳ הֲלָכָה א׳, וּבְפֶרֶק י׳ הֲלָכָה י״ז. אִם כֵּן סוֹבֵר שֶׁכָּל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין לֹא מְהַנֵּי מִפִּי אֲחֵרִים אֶלָּא מִפִּי עַצְמוֹ, אוֹ מִפִּי אֲחֵרִים וְעָנָה אָמֵן שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו, וּכְמוֹ מַה שֶׁכָּתַב בִּתְחִלַּת פֶּרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת. וְהִשִּׂיגוֹ הָרַאֲבַ״ד פֶּרֶק ט׳ הֲלָכָה י׳, כִּי אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, וְעוֹד בֵּין לְרַבִּי מֵאִיר בֵּין לַחֲכָמִים מַה צֹרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּית דִּין בִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה, וַהֲלֹא אֵין מַקְפִּידִין וְכוּ׳ אֶלָּא עַל הַכְּפִירָה, עַד כָּאן. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה כָּתַב שֶׁלֹּא יָדַע מִנַּיִן לוֹ לָרַמְבַּ״ם חִלּוּק זֶה.

וְלִי נִרְאֶה כִּי לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן אֶלָּא בְּנִשְׁבַּע מִפִּי עַצְמוֹ חוּץ לְבֵית דִּין וְלֹא הָיְתָה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין כָּל עִקָּר, דִּלְרַבִּי מֵאִיר חַיָּב מִשּׁוּם דְּיָלֵיף מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְדוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁם מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּב, וּמִנַּהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין חַיָּב, גַּם שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כְּמוֹ כֵן, וְרַבָּנָן סוֹבְרִים דּוּן מִנַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרָהּ כָּאָמוּר שָׁם (שבועות לא.), אֲבָל בְּנִשְׁבַּע מִפִּי אֲחֵרִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְהָיְתָה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין אֵין מַחְלֹקֶת לָהֶם בָּזֶה, וּמַשְׁמַע דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא חַיָּב.

אֶלָּא דְּטַעְמוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ״ם שֶׁהִצְרִיךְ בְּכָל שְׁבוּעָה שֶׁהָיְתָה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין לִהְיוֹת מִפִּי עַצְמוֹ, הוּא מִמָּה דִּתְנַן (שבועות לא:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד? אָמַר לִשְׁנַיִם בּוֹאוּ וְהָעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אוֹ שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ אָמֵן - הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ פְּעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ - פְּטוּרִים, כָּפְרוּ - חַיָּבִין עַל כָּל וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי דְּקָתָנֵי בְּפֵרוּשׁ ״וְאָמַר אָמֵן״, מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר וּמַיְרֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין, אִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ מַחְלֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם, שֶׁבַּמִּשְׁנָה שֶׁקָּדְמָה כָּתַב רַבִּי מַחְלֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, וּבְמִשְׁנָה זוֹ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ כָּתַב סְתָם כְּרַבִּי מֵאִיר. וּמִמָּה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁרַמְבַּ״ם הִצְרִיךְ הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע מִפִּי עַצְמוֹ, אִם כֵּן מְפָרֵשׁ מַתְנִיתִין כְּרַבָּנָן, וְקָתָנֵי ״וְאָמַר אָמֵן״, וּבְמַאי? שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, שֶׁאִם בִּפְנֵי בֵית דִּין לְכָל הַסְּבָרוֹת אֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר אָמֵן. אִם כֵּן הֲרֵי לְךָ שֶׁלְּדִבְרֵי חֲכָמִים צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר אָמֵן שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין.

וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ שֶׁטַּעַם שֶׁאָמַר ״וְאָמְרוּ אָמֵן״ הִיא לְקַצֵּר, וְאִין הָכֵי נַמֵּי אִם אָמְרוּ ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְךָ עֵדוּת״, וְאֵין כֵּן דַּעַת רַמְבַּ״ם, אֶלָּא כָּל שֶׁהַשְּׁבוּעָה חוּץ לְבֵית דִּין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר אָמֵן דְּהַיְנוּ מִפִּי עַצְמוֹ. וְהַטַּעַם הוּא כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״וְשָׁמְעָה קוֹל״ הֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר הוּא מִפִּיו אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב, דִּכְתִיב ״אִם לֹא יַגִּיד״, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין צָרִיךְ שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו.

וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ שָׁם (שבועות לב.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: מְנָלַן שֶׁאַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין הוּא דְּמִחַיְּבֵי, אֲחוּץ לֹא מִחַיְּבֵי? אָמַר אַבַּיֵי אָמַר קְרָא ״אִם לֹא יַגִּיד״ וְגוֹ׳, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאִם מַגִּיד זֶה מִתְחַיְּבִין. אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא: אִי הָכֵי, אֵימָא שְׁבוּעָה גּוּפָא בְּבֵית דִּין אִין, שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לֹא? לֹא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: ״לְאַחַת׳״ - לְחַיֵּב עַל כָּל אַחַת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּבֵית דִּין, מִי מִחַיַּב עַל כָּל אַחַת? וְהָתְנַן: הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חָמֵשׁ פְּעָמִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְכָפְרוּ - אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת וְכוּ׳, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּהּ שְׁבוּעָה חוּץ לְבֵית דִּין, כְּפִירָה בְּבֵית דִּין. מַשְׁמַע כִּי הַשְּׁבוּעָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּבֵית דִּין הִיא עַצְמָהּ אֲשֶׁר תִּהְיֶה חוּץ לְבֵית דִּין וּמִתְחַיֵּב עָלֶיהָ, וְאִם כֵּן אֲפִלּוּ הִשְׁבִּיעוּהוּ אֲחֵרִים, לֹא שְׁנָא בִּפְנֵי בֵּית דִּין לֹא שְׁנָא שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין.

לִכְשֶׁנַּעֲמֹד עַל אֲמִתָּתָן שֶׁל דְּבָרִים מִשָּׁם דֶּגֶל עַמּוּד דִּינוֹ שֶׁל רַמְבַּ״ם זַ״ל, כִּי מִמַּה שֶׁמּוֹכִיחַ מִדְּתַנְיָא ״לְאַחַת״ לְחַיֵּב עַל כָּל אַחַת. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא ״לְאַחַת״ כְּתוּבָה בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי וְאָנוּ עוֹסְקִים בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וְאֵינָהּ דוֹמָה שְׁבוּעָה זוֹ לְזוֹ. וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר כִּי אֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶלָּא לִשְׁבוּעָה מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁלָּמְדוּהָ שֶׁיֶּשְׁנָהּ בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת מִשְּׁבוּעַת בִּטּוּי בִּגְזֵרָה שָׁוָה דְּ״תֶחֱטָא תֶחֱטָא״ כָּאָמוּר שָׁם, וְלָזֶה מוֹכִיחַ שַׁפִּיר לִשְׁבוּעַת הָעֵדוּת בְּנִשְׁבָּע מִפִּיו הַנִּלְמָד מִמֶּנָּה, אֲבָל הִשְׁבִּיעוּהוּ אֲחֵרִים שֶׁהִיא שְׁבוּעָה הַמֻּזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, דַּוְקָא בְּבֵית דִּין הוּא שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ כִּי אֵין מוֹכִיחַ כְּלוּם מִ״לְאַחַת״, וְאָנוּ חוֹזְרִים לְמַה שֶׁדִּיֵּק רַב פָּפָּא ״בְּבֵית דִּין אִין, שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לֹא״, וְלֹא דָּחָה אַבַּיֵי לְדִבְרֵי רַב פָּפָּא אֶלָּא לְמַה שֶׁדִּקְדֵּק בִּדְבָרָיו ״שְׁבוּעָה וְכוּ׳ שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לֹא״ שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁאֵין חִיּוּב שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אֶלָּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, לָזֶה שָׁלַל זֶה מִדַּעְתּוֹ, וּלְעוֹלָם מִפִּי אֲחֵרִים דַּוְקָא בְּבֵית דִּין וּכְדַעַת רַמְבַּ״ם.

נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים לְדֶרֶךְ זֶה כִּי אָמְרוֹ וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה הוּא שֶׁהִשְׁבִּיעוּהוּ, וַהֲגַם שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן, וְדַוְקָא בְּבֵית דִּין כְּמוֹ שֶׁדִּיֵּק ״אִם לֹא יַגִּיד״. וְאִם הוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו יִתְחַיֵּב גַּם כֵּן עַל פְּרָט הַשְּׁבוּעָה שֶׁחָלָה עָלָיו בְּדִין זֶה מִגְּזֵרָה שָׁוָה דְּ״תֶחֱטָא תֶחֱטָא״ דִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, וּבִתְנַאי שֶׁתִּהְיֶה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין. וּמַה שֶׁמַּסִּיק בַּגְּמָרָא (שבועות לב.) ״שְׁמַע מִינָּהּ שְׁבוּעָה חוּץ לְבֵית דִּין״, פֵּרוּשׁ, יֶשְׁנָהּ לִשְׁבוּעָה חוּץ לְבֵית דִּין וּכְגוֹן שְׁבוּעָה מִפִּיו.

וּמֵעַתָּה הִרְוַחְנוּ פְּשַׁט הַכָּתוּב לְדַעַת רַמְבָּ״ם עַל נָכוֹן, שֶׁמְּדַבֵּר הַכָּתוּב בִּמְצִיאוּת אֶחָד, וְהוּא שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין וְלֹא הִגִּיד בְּבֵית דִּין, וּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ לְעִכּוּב, בֵּין הַהַשְׁבָּעָה מִפִּי אֲחֵרִים צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּבֵית דִּין וְחוּץ לְבֵית דִּין לֹא, הֲגַם שֶׁהָיְתָה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין בִּזְמַן אַחֵר, וְכֵן הַכְּפִירָה גַּם כֵּן צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּבֵית דִּין, וְזוּלַת זֶה הֲגַם שֶׁנִּשְׁבַּע מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁלָּמְדוּהוּ מִ״תֶּחֱטָא תֶּחֱטָא״ מִשְּׁבוּעַת בִּטּוּי אֵינוֹ חַיָּב. וְהֵיכָא שֶׁהָיְתָה הַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין וְהַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין לָמְדִינַן מִשְּׁבוּעַת בִּטּוּי אִם נִשְׁבַּע בְּפִיו חַיָּב, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין שֶׁדִּינוֹ שֶׁל רַמְבָּ״ם מֵאִיר, וְהַכָּתוּב מְסַיְּעוֹ, וְהָאוֹמֵר שֶׁשְּׁבוּעָה מִפִּי אֲחֵרִים תּוֹעִיל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה, כִּי לִמּוּד ״לְאַחַת״ אֵינָהּ אֶלָּא לְנִשְׁבַּע מִפִּי עַצְמוֹ אוֹ הִשְׁבִּיעוּהוּ אֲחֵרִים וְאָמַר אָמֵן, דְּהַיְנוּ מִפִּי עַצְמוֹ: