וַיִּקְרָא ה׳ · ב׳

א֣וֹ נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע֮ בְּכׇל־דָּבָ֣ר טָמֵא֒ אוֹ֩ בְנִבְלַ֨ת חַיָּ֜ה טְמֵאָ֗ה א֚וֹ בְּנִבְלַת֙ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה א֕וֹ בְּנִבְלַ֖ת שֶׁ֣רֶץ טָמֵ֑א וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א וְאָשֵֽׁם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק עוסק במי שנגע בדבר טמא - בנבלת חיה, בהמה או שרץ טמאים - ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. רש״י מבאר שהחיוב הוא כשלאחר הטומאה אכל קדשים או נכנס למקדש, שהוא דבר שזדונו כרת, כפי שנדרש במסכת שבועות. ״ונעלם ממנו״ - הטומאה, ״ואשם״ - באכילת קודש או בביאת מקדש. אבן עזרא מבאר שמדובר בנגיעה בנבלת ארבעה מיני טומאה, ובהמה טמאה למאכל כסוס וחמור, ושרץ טמא. הפסוק מלמד שאדם שנטמא ושכח את טומאתו, ואחר כך אכל קודש או נכנס למקדש, מתחייב בקרבן. יסוד החטא הוא צירוף הטומאה עם כניסה למקדש או אכילת קודש בשגגה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

או נפש אשר תגע וגו'. וּלְאַחַר הַטֻּמְאָה הַזּוֹ יֹאכַל קָדָשִׁים אוֹ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת; בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (דף י"ד) נִדְרַשׁ כֵּן:

ונעלם ממנו. הַטֻּמְאָה:

ואשם. בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ אוֹ בְּבִיאַת מִקְדָּשׁ:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אוֹ אֱנַשׁ דִי יִקְרַב בְּכָל מִדַעַם מְסָאָב אוֹ בְּנִבְלַת חַיְתָא מְסָאָבָא אוֹ בְּנִבְלַת בְּעִירָא מְסָאָבָא אוֹ בְּנִבְלַת רִחֲשָׁא מְסָאָב וִיהֵי מְכַסָא מִנֵהּ וְהוּא מְסָאָב וְחָב

Onkelos Leviticus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

או נפש אשר תגע. בנבלת הארבעה הנזכרות והם חזיר וחביריו:

או בנבלת בהמה טמאה. למאכלה כסום וחמור ושרץ טמא מהשמונה הנזכרים:

ונעלם ממנו. ואחר כך יודע או נגע בזב וטמא מת וזבה ונדה:

On Your Way

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ונעלם ממנו והוא טמא ואשם - על ששכח שהוא טמא ונכנס למקדש, או אכל קודש ששניהם במזיד בכרת.

Rashbam on Leviticus - Daat