וַיִּקְרָא ד׳ · ל״א

הפסוק מצווה להסיר את כל חלב החטאת כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים, ולהקטירו על המזבח לריח ניחוח, וכיפר עליו הכהן ונסלח לו. רש״י מבאר ש״כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים״ פירושו כאימורי עז האמורים בשלמים. אונקלוס מתרגם ״ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים״. הפסוק מלמד שאימורי חטאת היחיד מוקטרים על המזבח כדין אימורי השלמים, ובכך מסתיים דין חטאת היחיד הבאה מן העיזים. הכפרה נעשית בהקטרת החלב, והכתוב מבטיח שנסלח ליחיד על חטאו בשגגה. הזכרת ריח הניחוח מלמדת שאף קרבנו הצנוע של היחיד מתקבל ברצון לפני ה׳ כשאר הקרבנות.