וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃

הפסוק מצווה שהכהן ייקח מדם החטאת באצבעו וייתן על קרנות מזבח העולה, ואת שאר דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה. רש״י מבאר ש״ואת דמו״ פירושו שיירי הדם. רשב״ם מבאר ש״מזבח העולה״ הוא המזבח החיצון ולא הפנימי, בשונה מפר הכהן המשיח ומפר הציבור שדמם נכנס פנימה. הפסוק מלמד שחטאת הנשיא, בשונה מן החטאות הפנימיות, דמה ניתן על המזבח החיצון בלבד, באצבע על הקרנות, והשיריים נשפכים על היסוד. בכך נבדל דין חטאת הנשיא מדין הפרים הפנימיים - כפרתה נעשית על המזבח החיצון, כדין חטאת יחיד, ואינה טעונה הזאות בתוך הקודש.