וַיִּקְרָא ד׳ · ב׳

מכל מצות ה'. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין חַטָּאת בָּאָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ לָאו וְכָרֵת (ספרא):

מאחת מהנה. מִמִּקְּצָת אַחַת מֵהֶן, כְּגוֹן הַכּוֹתֵב בְּשַׁבָּת שם מִשִּׁמְעוֹן, נח מִנָּחוֹר, דן מִדָּנִיֵּאל (שם):

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אֱנַשׁ אֲרֵי יֵחוֹב בְּשָׁלוּ מִכָּל פִּקוּדַיָא דַיְיָ דִי לָא כַשְׁרִין לְאִתְעֲבָדָא וְיַעְבֵּד מִן חָד מִ נְה וֹן

נפש כי תחטא. לעשות בשגגה אחת ממצות לא תעשה שיש עליהם כרת או מלקות. ומלת נפש כלל לישראל ולגר כי כן כתוב. ואחר כן פרט והחל מהכהן הגדול והוא הכהן המשיח:

אשר לא תעשינה - בכל חייבי כריתות שהם בלא תעשה פירשו חכמים בכריתות ובהוריות חוץ מפסח ומילה שהם מצות עשה.

מאחת מהנה - פירשו חכמים: מקצת של אחת מהנה, כגון שם משמעון.

כי תחטא בשגגה. על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.

מאחת מהנה. מ״‎ם ראשונה יתרה והשניה מביאה ראשונה, דוגמא: כעם ככהן, כמוני כמוך, כשפחה כגבירתה, כעמי כעמך, כחשכה כאורה.

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא. מָצִינוּ שְׁלֹשָׁה לְשׁוֹנוֹת בַּחוֹטְאִים: כִּי, אִם, אֲשֶׁר. בְּיָחִיד הַחוֹטֵא כְּתִיב ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״, וּבְרַבִּים הַחוֹטְאִים נֶאֱמַר (ד יג) ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״, וּבְנָשִׂיא כְּתִיב (ד כב) ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״. וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁלְּשׁוֹן ״כִּי״ מוֹרֶה יוֹתֵר עַל וַדָּאוּת מִן לְשׁוֹן אִם, וּלְשׁוֹן אֲשֶׁר מוֹרֶה יוֹתֵר עַל וַדָּאוּת מִן לְשׁוֹן כִּי. לְפִיכָךְ בְּחֵטְא הָרַבִּים שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי שֶׁרַבִּים יַסְכִּימוּ עַל הַחֵטְא, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״, שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הַסָּפֵק. וְכֵן בְּכֹהֵן מָשׁוּחַ נֶאֱמַר (ד ג) ״אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא״, כִּי רָחוֹק הוּא וּבִלְתִּי שָׁכִיחַ שֶׁהַכֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ אוֹ רַבִּים יֶחֱטָאוּ. אֲבָל סְתָם יָחִיד בְּנָקֵל יָבֹא לִידֵי חֵטְא, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״, שֶׁלְּשׁוֹן ״כִּי״ מוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁקָּרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כֵן. אֲבָל הַנָּשִׂיא הַמִּתְנַשֵּׂא לְכָל רֹאשׁ וְנוֹהֵג נְשִׂיאָתוֹ בְּרָמָה, מִתּוֹךְ רוּם לְבָבוֹ וַדַּאי יָבֹא לִידֵי חֵטְא, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״, כִּי לְשׁוֹן ״אֲשֶׁר״ מוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁוַּדַּאי יִהְיֶה וְאֵין בּוֹ סָפֵק. וְכֵן תִּמְצָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וּבְרַבֵּנוּ בְּחַיֵּי וּבְתוֹלְדוֹת יִצְחָק. וְקָשֶׁה לִי עַל זֶה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (ד כז) ״וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא״, לָמָּה הִזְכִּיר אֵצֶל הַיָּחִיד פַּעַם לְשׁוֹן ״אִם״ וּפַעַם לְשׁוֹן ״כִּי״? וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה אָמַר ״נֶפֶשׁ אַחַת״, כִּי בְּאָמְרוֹ ״נֶפֶשׁ״ יָדַעְנוּ שֶׁהִיא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם? וְאִם דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״נֶפֶשׁ אַחַת״, אִם כֵּן לָמָּה אָמַר ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״ וְלֹא אָמַר אַחַת?

וְנִרְאֶה לוֹמַר שֶׁבְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכָּל יָחִיד הַחוֹטֵא בִּשְׁגָגָה, חוֹטֵא בִּדְבָרִים שֶׁהוּא רוֹאֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים וְאֵינָן נִזְהָרִים בַּדָּבָר הַהוּא, עַל כֵּן הוּא טוֹעֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא יִקְרֵהוּ עָוֹן בַּדָּבָר, וּמִעוּטָא דְּמִעוּטָא הוּא שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֵיזֶה יָחִיד חוֹטֵא אַף בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים בַּדָּבָר הַהוּא וְהוּא יָחִיד בַּדָּבָר, וְזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ וְדַעְתּוֹ חִיצוֹנִית. לְכָךְ נֶאֱמַר (ד כז) ״וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא״, רָצָה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַחוֹטֵא נֶפֶשׁ אַחַת לְבַד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ דִּמְיוֹן וְחָבֵר בֵּין הַבְּרִיּוֹת, זֶה דָּבָר בִּלְתִּי שָׁכִיחַ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״אִם״, הַמּוֹרֶה עַל הַסָּפֵק, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֹהֵן מָשׁוּחַ וּבַסַּנְהֶדְרִין. אֲבָל כְּשֶׁאָמַר ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחְטָא״ לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״אַחַת״ לְפִי שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּיָחִיד הַחוֹטֵא בִּדְבָרִים שֶׁרוֹאֶה שֶׁרַבִּים אֵינָן נִזְהָרִים בּוֹ, עַל כֵּן הַדָּבָר שָׁכִיחַ וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁגַּם הוּא יִכָּשֵׁל בּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״כִּי״. וְכִדְמוּת רְאָיָה לָזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ״, רָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא נִבְדָּל בְּחֵטְא זֶה מִן עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֲחֵרִים עוֹשִׂים וְעוֹשֶׂה, אֲבָל אֵצֶל לְשׁוֹן ״כִּי״ לֹא נֶאֱמַר ״מֵעַם הָאָרֶץ״.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״בִּשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ״, לוֹמַר לְךָ דַּוְקָא אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶחְשָׁב לִשְׁגָגָה אֲבָל שִׁגְגַת תַּלְמִיד חָכָם עוֹלָה זָדוֹן, וְהוּא רֶמֶז נָכוֹן. וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״ (ה יז) הִזְכִּיר ״אִם״ וְ״כִי״, לְפִי שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּאָשָׁם תָּלוּי, וְהִזְכִּיר בּוֹ לְשׁוֹן ״כִּי״, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּיָחִיד הַקָּרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיָּבֹא לִידֵי חֵטְא. אָמְנָם מִצַּד עֶצֶם הַחֵטְא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״אִם״, כִּי חֵטְא כָּזֶה אֵינוֹ שָׁכִיחַ שֶׁיִּהְיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל שֻׁמָּן וְכוּ׳. דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא״, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּיָחִיד הַפּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵעַם הָאָרֶץ״, שֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מֵעַם הָאָרֶץ וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי הוּא יָרֵא פֶּן יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְאֵינוֹ בָּזֶה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיָּבֹא לִידֵי חֵטְא, עַל כֵּן נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״אִם״ הַמּוֹרֶה עַל הַסָּפֵק.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְבִיאִים חַטָּאת וְלֹא גּוֹיִם מְבִיאִים חַטָּאת עַל שֶׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ. וְקָשֶׁה, מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל דַּעַת לוֹמַר שֶׁיָּבִיאוּ שֶׁהֻצְרַךְ לְמַעֲטָם? וְאִם מִנְּדָרִים וּנְדָבוֹת, מַה לִנְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאֵינָם לְכַפָּרָה, תֹּאמַר בְּחַטָּאת? וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּחוּלִּין (חולין ה.) בִּצְרִיכוּת מִעוּטָא דְּמוּמָר דְּמִעֲטֵיהּ קְרָא בְּעוֹלָה וּבְחַטָּאת, דְּאִצְטְרִיךְ לְמַעֵט מוּמָר בְּעוֹלָה וְלֹא גָּמְרִינַן לֵיהּ מִמִּעוּט חַטָּאת, מִשּׁוּם דִּלְכַפָּרָה הוּא, מַה שֶׁאֵין כֵּן עוֹלָה, עַד כָּאן. וּמִינָהּ בְּהֵיכָא דְּנִתְרַבּוּ בְּעוֹלָה שֶׁהִיא נְדָבוֹת וּנְדָרִים שֶׁאֵין לִלְמֹד חַטָּאת שֶׁהִיא לְכַפָּרָה. וְנִרְאֶה לוֹמַר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא תְּרַבֶּה גּוֹיִם מִיִּתּוּר ״נֶפֶשׁ״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, לָזֶה אָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעֵט גּוֹיִם, וְרִבּוּי נֶפֶשׁ לְרַבּוֹת גֵּרִים.

וְקָשֶׁה, לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב לֹא ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְלֹא ״נֶפֶשׁ״, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַגּוֹיִם לֹא מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ, וְגֵרִים מְבִיאִין, דְּמִנַּיִן יַעֲלֶה עַל דַּעַת לְמַעֲטָם. זוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, כִּי הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְרַבּוֹתָם בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, דִּכְתִיב (ויקרא א:ב) ״אָדָם״, וְדָרְשׁוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְהָבִיא גֵרִים, וְאִם כֵּן סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁלֹּא רִבָּה אוֹתָם אֶלָּא לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָּאת, קָא מַשְׁמַע לָן. וְאִם כֵּן אִם לֹא הָיָה מִעוּט שֶׁמִּעֵט בְּיִתּוּר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הָיָה צַד לוֹמַר כִּי גֵרִים לֹא אִצְטְרִיךְ, מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּנִתְרַבּוּ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה נִתְרַבּוּ לְכָל פְּרָטִים הָרְשׁוּמִים בְּכָל הַפָּרָשָׁה, וְלֹא בָּא רִבּוּי שֶׁרִבָּה בְּיִתּוּר ״נֶפֶשׁ״ אֶלָּא לְרַבּוֹת הַגּוֹיִם שֶׁמְּבִיאִין חַטָּאת. לָזֶה אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְמַעֵט גּוֹיִם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאָמְרוֹ ״נֶפֶשׁ״ אֵינָהּ אֶלָּא לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְלֹא הִסְפִּיק רִבּוּי שֶׁבִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה לְצַד מַדְרֵגַת חַטָּאת עֲדִיפָא מֵעוֹלָה, גַּם לְצַד שֶׁהִפְסִיק בָּעִנְיָן וְאֵין לְמֵדִין, לָזֶה אִצְטְרִיךְ. וְעוֹד נִרְאֶה לוֹמַר כִּי לֹא מִיִּתּוּר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא מִמַּשְׁמָעוּת ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ יַגִּיד כִּי לֹא גוֹיִם, וּלְצַד שֶׁבְּמַשְׁמָעוּת ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ יִתְמַעֲטוּ גַּם הַגֵּרִים, לָזֶה אָמַר ״נֶפֶשׁ״ לְרַבּוֹת הַגֵּרִים. וּמֵעַתָּה הֲגַם כִּי ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ צְרִיכָה לְגוּפָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לְהוֹדִיעַ לְמִי בָּאָה מִצְוָה זוֹ, מִמֵּילָא מִתְמַעֲטִים הַגּוֹיִם.

נֶפֶשׁ. אָמְרוּ רַזַ״ל (תורת כהנים), לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְאִם לִכְלוֹל נָשִׁים הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אָדָם כִּי יֶחֱטָא״, כִּי אָדָם כּוֹלֵל זָכָר וּנְקֵבָה, דִּכְתִיב (בראשית ה:ב) ״וַיִּקְרָא שְׁמָם אָדָם״.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יְכַוֵּן, כִּי לְצַד שֶׁנֶּפֶשׁ שֶׁל אָדָם רָשָׁע הִיא נֶחְסֶרֶת לְצַד מַעֲשֵׂה הָרַע בְּאֶמְצָעוּת הֶעָוֹן בְּמֵזִיד, וְלָזֶה יִקָּרֵא הָרָשָׁע בְּחַיָּיו מֵת, דִּכְתִיב (יחזקאל יח:לב) ״בְּמוֹת הַמֵּת״, כִּי אֵין לוֹ נֶפֶשׁ. וְהוּא גַּם כֵּן אָמְרוֹ (משלי כג:ב) ״אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״. וְהוֹדִיעוֹ הַכָּתוּב כִּי תֶחְסַר הַנֶּפֶשׁ גַּם בְּחֵטְא הַשּׁוֹגֵג, הָאֱמֶת שֶׁלֹּא תֶחְסַר כֻּלָּהּ אֶלָּא מִקְצָתָהּ, וּלְצַד מַחְסוֹר כָּזֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַר ה׳ כִּי יָבִיא קָרְבָּן, וּבָזֶה תִּתְקָרֵב הַנֶּפֶשׁ לְשָׁרְשָׁהּ וְיָאִיר אוֹרָהּ כְּבַתְּחִלָּה. אֲבָל בְּמֵזִיד שֶׁתֶּחְסַר כֻּלָּהּ לֹא יוֹעִיל תַּקָּנַת הַקָּרְבָּן, כִּי אֵין נֶפֶשׁ בַּמְּצִיאוּת לְקָרְבָהּ עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב וְיַעֲבוֹר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִחְיֶה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (יחזקאל יח:לב) ״הָשִׁיבוּ וִחְיוּ״.