וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הפסוק פותח חטיבה חדשה: ה׳ מדבר אל משה לאמור, לפני פרשת קרבנות החטאת הבאים על שגגה. זהו פסוק פתיחה קצר, שבו מוסר ה׳ למשה ציווי חדש. אונקלוס מתרגם ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״ - ומליל ה׳ עם משה למימר. הדיבור החוזר לפני פרשה חדשה מציין שכל עניין וכל חטיבה בתורה נמסרו למשה בדיבור נפרד ומיוחד. הפסוק פותח את פרשת החטאת, העוסקת בכפרה על חטאים שנעשו בשוגג, ומדגיש שאף פרשה זו נאמרה למשה מפי ה׳ מתוך אוהל מועד, כהמשך למסירת דיני הקרבנות שהחלה בתחילת הספר.