הפסוק מצווה להרים את כל חלב הפר ולהקטירו על המזבח. רש״י מבאר שאף על פי שלא פירש כאן יותרת ושתי כליות, למדים הם מן הפסוק ״ועשה לפר כאשר עשה״ הבא בהמשך, ומדוע לא נתפרשו כאן - תנא דבי רבי ישמעאל נתן משל למלך שזעם על אוהבו וממעט בסיפור גנותו. כלומר מתוך חיבה מיעט הכתוב בפירוט חטא הציבור. אונקלוס מתרגם ״ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה״. הפסוק מלמד שאימורי פר הציבור מוקטרים על המזבח כמו בפר הכהן, ואף שהפרטים לא נמנו כאן במפורש, הם נלמדים מן ההקבלה לפר הכהן המשיח, ומיעוט הפירוט מבטא חמלה על הציבור.
