וְ֠סָמְכ֠וּ זִקְנֵ֨י הָעֵדָ֧ה אֶת־יְדֵיהֶ֛ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

הפסוק מצווה שזקני העדה יסמכו את ידיהם על ראש הפר לפני ה׳, ואז יישחט הפר. אבן עזרא מבאר שזקני העדה הם המנהיגים, והם סומכים את ידיהם בעד עצמם ובעד כל ישראל, כי לא ייתכן שיסמכו כל ישראל. הסמיכה של הזקנים מייצגת את הציבור כולו, שאי אפשר שכל אחד ואחד יסמוך על הקרבן. אונקלוס מתרגם ״וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר״. הפסוק מלמד שבחטאת הציבור הסמיכה נעשית בידי נציגי הקהל, זקני העדה, המייצגים את כל ישראל. בכך יוצר הקרבן חיבור בין הציבור לבין הכפרה, על ידי מעשה סמלי של המנהיגים בשם כלל העם.