רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11אם כשב. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּאֵמוּרֵי הַכֶּשֶׂב מַה שֶּׁאֵין בְּאֵמוּרֵי הָעֵז, שֶׁהַכֶּשֶׂב אַלְיָתוֹ קְרֵבָה, לְכָךְ נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת (ספרא):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
וַיִּקְרָא ג׳ · ז׳
אִם־כֶּ֥שֶׂב הֽוּא־מַקְרִ֖יב אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִ֥יב אֹת֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
במילים פשוטות
הפסוק עוסק במקרה שהמקריב מביא כבש לשלמים ומקריב אותו לפני ה׳. רש״י מבאר מדוע נחלק הכבש לפרשה נפרדת מן העז - לפי שיש באימורי הכבש מה שאין באימורי העז, שהכבש אליתו קרבה על המזבח, לכן נחלקו לשתי פרשיות. חזקוני מוסיף ש״אם כשב״ בא להביא את קרבן הפסח, שדינו לאליה כשלמים, שכן נאמר בפסח שהוא בא מן הכבשים. הפסוק פותח את דיני שלמי הכבש בנפרד, וההבחנה מן העז נובעת מן האליה המיוחדת לכבש, הקרבה על המזבח, בעוד בעז אין אליה זו.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2אִם אִימַר הוּא מְקָרֵב יַת קוּרְבָּנֵיהּ וִיקָרֵיב יָתֵי קֳדָם יְיָ
מקור: ספריא · נחלת הכלל
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13אם כשב להביא פסח לאליה כשלמים דכתיב גבי פסח מן הכבשים.
מקור: ספריא · נחלת הכלל