וַיִּקְרָא ג׳ · ח׳

וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

במילים פשוטות

הפסוק מתאר את סמיכת יד הבעלים על ראש קרבן הכבש, את שחיטתו לפני אוהל מועד ואת זריקת דמו על המזבח סביב בידי בני אהרן. רש״י מבאר ש״וזרקו״ פירושו שתי מתנות שהן ארבע, כלומר זורק מכל צד באופן שהדם מגיע לשתי הקרנות שמשני עברי המזבח. עוד מבאר רש״י שהזריקה נעשית על ידי הכלי, ואינו נותן באצבע אלא בחטאת בלבד. הפסוק חוזר על שלבי עבודת הדם בשלמי הכבש, ומלמד את אופן הזריקה על המזבח - בכלי ומשני צדדים - בשונה מן החטאת, שבה נותנים את הדם באצבע על קרנות המזבח.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וזרקו. שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע; וְעַל יְדֵי הַכְּלִי הוּא זוֹרֵק, וְאֵינוֹ נוֹתֵן בָּאֶצְבַּע אֶלָּא חַטָּאת (זבחים נ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיִסְמוֹךְ יַת יְדֵיהּ עַל רֵישׁ קוּרְבָּנֵיהּ וְיִכּוֹס יָתֵיהּ קֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִזְרְקוּן בְּנֵי אַהֲרֹן יַת דְמֵיהּ עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר

מקור: ספריא · נחלת הכלל