וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

הפסוק מתאר את סמיכת יד הבעלים על ראש קרבן השלמים, את שחיטתו בפתח אוהל מועד ואת זריקת דמו על המזבח סביב בידי בני אהרן. עבודות אלו דומות לתחילת עבודת שאר הקרבנות. חזקוני מבאר ש״וסמך ידו על ראש קרבנו״ בא ללמד שהסמיכה נוהגת בשלמים אלו, אך אינה נוהגת בקרבנות מסוימים כמו הבכור, המעשר והפסח, וכן לא בזבחי שלמי ציבור, אף שהם טעונים נסכים ותנופה כמפורש בפרשת אמור. הפסוק מפרט את שלבי הפתיחה של עבודת השלמים - סמיכה, שחיטה וזריקת דם - ומלמד על ההבחנה בין קרבנות שונים בדיני הסמיכה.