וַיִּקְרָא ג׳ · א׳

וְאִם־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קׇרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם־זָכָר֙ אִם־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח את פרשת זבח השלמים, ומדבר בשלמים הבאים מן הבקר, זכר או נקבה, תמים. רש״י מבאר את שם ״שלמים״ בשתי דרכים: שהם מטילים שלום בעולם, ולפי דבר אחר - שלמים שיש בהם שלום למזבח, לכהנים ולבעלים, שכן כל אחד מקבל חלק מן הקרבן. בשונה מן העולה, שכולה לגבוה, בשלמים יש חלק לכולם. אבן עזרא מציין שהמילה ״שלמים״ כבר מפורשת. הפסוק פותח סוג חדש של קרבן, שאינו בא לכפרה כמו החטאת אלא כשלמים ונדבה, ומיוחד בכך שהוא מביא שלום וחלוקה בין ה׳, הכהנים והבעלים, ובכך משתף את המקריב בשמחת הקרבן.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שלמים. שֶׁמְּטִילִים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם; דָּ"אַ: שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וְלַכֹּהֲנִים וְלַבְּעָלִים (ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם נִכְסַת קוּדְשַׁיָא קוּרְבָּנֵיהּ אִם מִן תּוֹרֵי הוּא מְקָרֵב אִם דְכַר אִם נוּקְבָא שְׁלִים יְקָרְבִינֵיהּ קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שלמים. מפורש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

ואם זבח שלמים קרבנו וגו' אם זכר אם נקבה הטעם בעולה שיהיה זכר ובשלמים שיהיו אם זכר אם נקבה ובחטאת שתהיה נקבה דבר ברור הוא כי העולה כשמה והשלמים מלשון וכל חפצי ישלים (ישעיהו מד כח) אבנים שלימות (דברים כז ו) והחטאת לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו וכבר כתבתי זה (בראשית מו א) והאשם זכר בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה והאשם לא יבא על חיוב כרת וכאלו הוא לריח ניחוח כעולה ושעיר הנשיא בעבור כי הוא המולך אשר לו המשפט והלוחם מלחמות השם ועל חרבו יחיה כדרך שעירי עבודה זרה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

שלמים - מאחר שאינו לשון עולה אינו כליל אלא לשון שלמים. שמשמע לשון נדר וצריך לשלם את נדריו שהוא לשון תשלומים, אז יהא דינו כמו שמפרש והולך. ורבותינו פירשו: לשון שלום, שהכל זוכין בו: אימוריו לגבוה, חזה ושוק לכהנים, בשרו נאכל לבעלים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואם זבח שלמים ל׳‎ תשלומין שמשלם את נדרו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אִם זָכָר. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת הַדְרָגָה לְזָכָר בִּשְׁלָמִים, לָזֶה אָמַר ״אִם״, וְהָבֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל