וַיִּקְרָא ג׳ · י״א

הפסוק מסכם את הקטרת אימורי הכבש: הכהן מקטירם על המזבח, ״לחם אישה לה׳״. רש״י מבאר ש״לחם אישה״ פירושו לחמו של אש לשם גבוה, ושהמילה ״לחם״ היא לשון מאכל, כפי שמצינו ״נשחיתה עץ בלחמו״ ו״עבד לחם רב״. אבן עזרא מסכים ומבאר שכבר פירש ש״לחם״ הוא מאכל, ונמצא אף על הפרי ועל הבשר. הביטוי ״לחם אישה״ מבטא את אימורי הקרבן כמזון סמלי העולה לגבוה על אש המזבח. הפסוק חותם את דיני שלמי הכבש בהדגשה שהאימורים מוקטרים לה׳, ומלמד שהמונח ״לחם״ אינו כפשוטו אלא ביטוי לחלק הקרב על המזבח כמנחת אש לפני ה׳.