וַיִּקְרָא ג׳ · י״ב

וְאִם מִן בְּנֵי עִזַיָא קֻרְבָּנֵהּ וִיקָרְבִנֵהּ קֳדָם יְיָ

ואם עז. ממין העז זכר או נקבה כמשפט הכבש ובבן הבקר לא הזכיר האליה כי אם בכבש כי האליה בעז ובשור קטנה ועוד כי הכבשים שהן בארץ ישראל יש להם אליה גדולה וזה דבר ידוע:

ואם עז קרבנו כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל חדוש שנתחדש בה ולפי שלא תהא העז טעונה דין האליה הפסיק הענין ושנה בו.

וְאִם עֵז וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: הִפְסִיק הָעִנְיָן שֶׁלֹּא תְּהֵא הָעֵז טְעוּנָה אַלְיָה, עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לָדַעַת בַּמֶּה הִפְסִיק הָעִנְיָן. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ מִמַּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וְאִם עֵז״ וְאָמַר ״אִם עֵז״. וּדְבָרָיו שׁוֹגֵג הֵם כִּי ״וְאִם עֵז״ כְּתִיב.

וְהָרִיבָ״א (תוספות פסחים צו:) פֵּרֵשׁ, מִדְּלָא כָּלַל אוֹתוֹ בַּהֲדֵי כֶּבֶשׂ כוּ׳ וְלֹא שִׁנָּה בּוֹ כְּלוּם וְכוּ׳. וְהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים אֶצְלִי שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא הוּא לְצַד כִּי מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עוֹלָה ״וְאִם מִן הַצֹּאן וְגוֹ׳ מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים״ (ויקרא א:י), וְכָאן בְּפָרָשַׁת שְׁלָמִים הִפְסִיק הָעִנְיָן וְאָמַר ״מִן הַצֹּאן״ בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְפָרֵט דִּין הָעֵז בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין חָדָשׁ.

וּמַה שֶׁלֹּא אָמַר ״אִם עֵז״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא סָמוּךְ עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן בְּכָל פְּרָטֵי דִּינִים הָרְשׁוּמִים בְּאָמְרוֹ זֶבַח שְׁלָמִים זָכָר וּנְקֵבָה וְגוֹ׳, כִּי רַבִּים הֵם, כֻּלָּם יֶשְׁנָם בְּשַׁלְמֵי עֵז, וְלֹא נִפְסְקָה פָּרָשַׁת עֵז אֶלָּא לְאַלְיָה, וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁחָזַר הַכָּתוּב לְפָרֵט כָּל פְּרָטֵי הַחֲלָבִים וְהִשְׁמִיט הָאַלְיָה, הֲרֵי זֶה מַגִּיד שֶׁאַלְיָה הִפְסִיק בֵּין עֵז וּבֵין כֶּבֶשׂ.

וְדַע שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לְמַעֵט הָאַלְיָה אֶלָּא בְּעֵז, אֲבָל בְּבָקָר הֲגַם שֶׁאָמַר ״וְאִם כֶּבֶשׂ״ וְעָרְבִינְהוּ קְרָא לֹא הֻצְרַךְ לְמַעֵט אַלְיָה, וְהַטַּעַם כִּי עַל כָּל פָּנִים אַלְיָה דְּבָקָר אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאַלְיָה דְּצֹאן וְלֹא מִקַּרְיָא אַלְיָה, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁמְּעָרֵב הַכָּתוּב שְׁנֵי דִּינִים יַחְדָּיו ״וְאִם מִן הַצֹּאן״ לִתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, הַיְינוּ בְּדָבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמְּצִיאוּת, אֲבָל אַלְיָה לְצַד שֶׁאֵין אַלְיָה שֶׁל בָּקָר קָרוּי אַלְיָה, מִנַּיִן לָנוּ לְרַבּוֹתָהּ דְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעֵט, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁלֹּא מִעֲטָהּ הַכָּתוּב אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁאֵין בָּהּ דִּין אַלְיָה, וְדַוְקָא בְּעֵז לְצַד שֶׁרָשַׁם וְאָמַר ״וְאִם מִן הַצֹּאן״ וְעֵז צֹאן מִקְרֵי, וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁעַל שְׁנֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב הָאַלְיָה, לָזֶה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְחַלֵּק וְלוֹמַר ״אִם כֶּשֶׂב אִם עֵז״ וְגוֹ׳: