התחילו ללמודואם מבן ששים שנה וגו'. כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִימֵי הַזִּקְנָה, הָאִשָּׁה קְרוֹבָה לְהֵחָשֵׁב כְּאִישׁ, לְפִיכָךְ הָאִישׁ פּוֹחֵת בְּהִזְדַּקְּנוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ בְּעֶרְכּוֹ, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ פוֹחֶתֶת אֶלָּא שְׁלִישׁ בְּעֶרְכָּהּ, דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי "סָבָא בְּבֵיתָא, פַּחָא בְּבֵיתָא, סָבְתָא בְּבֵיתָא סִימָא בְּבֵיתָא וְסִימָנָא טָבָא בְּבֵיתָא" (ערכין י"ט):
וְאִם מִבַּר שִׁתִּין שְׁנִין וּלְעֵלָא אִם דְכוּרָא וִיהֵי פֻרְסָנֵהּ חֲמֵשׁ עֶסְרֵי סִלְעִין וְלִנְקוּבְתָא עֲסַר סִלְעִין
ואם מבן ששים שנה ומעלה מניין ששנת ששים כלמטה הימנה ת״ל ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר וגו׳ מלמד ששנת ששים כלמטה הימנה אין לי אלא שנת ששים שנת חמש שנת עשרים מניין ודין הוא, חייב שנת ששים וחייב שנת חמש ושנת עשרים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה. מה שהכתוב פוחת מערכו של זקן מכמות שהיה כשהיה בחור יותר משל אשה היינו טעמא לפי שדרכו של איש להיות אומנתו לפי כחו מלאכה כבדה וכשהוא זקן כחו תש ואינו יכול לעמוד בה. אבל אשה דרכה באומנות קלה וכשהיא זקנה יכולה לעמוד בו במקצת.